שאלות ותשובות בהלכות הריון ולידה

אין איסור הלכתי לברר את מין העובר בבדיקה שנעשית ממילא. יש משפחות שמעדיפות לא לדעת מראש, משום ש״אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין״ ומשום מנהג שלא לפרסם. מאחר שהמין כבר נקבע, מתפללים על לידה קלה ותינוק בריא. שאלות רפואיות – לרופא.

זהו מנהג עממי ולא דין: בקהילות רבות נמנעים מלקנות ציוד ובגדים לתינוק עד אחרי הלידה, או לפחות לא מכניסים אותם הביתה. הטעמים הם שמירה מעין הרע ו״דבר הסמוי מן העין״. אין בכך חיוב, ויש שקונים ומשאירים בחנות או אצל קרובים.

נהוג לומר בזמן לידה את פרק כ׳ בתהילים – ״יענך ה׳ ביום צרה״ – שיש בו תשעה פסוקים כנגד תשעת חודשי ההריון. זהו מנהג ולא חיוב. הבעל, בני המשפחה והיולדת עצמה יכולים להתפלל במילים שלהם, ולהוסיף צדקה. עזרה רפואית – לפי הנחיות הצוות.

אין איסור מפורש, אבל המנהג המקובל בקהילות ישראל הוא שלא לחגוג ולא לקנות מתנות לתינוק לפני הלידה, משום עין הרע ומתוך צניעות – ״אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין״. לכן רבים נמנעים מבייבי שאוור, ומעדיפים לשמוח אחרי הלידה, בשלום זכר, בברית או בזבד הבת.

אין בזה איסור הלכתי. מנהג אשכנז הוא שלא לקרוא שם על שם אדם חי, בעיקר על שם קרוב משפחה; ומנהג ספרד הוא לקרוא דווקא על שם הסבים והסבתות בחייהם, לכבודם. לקרוא לתינוק בשם של אדם שאינו קרוב, רק כי השם יפה – מותר לכולי עלמא.

תלוי במנהג: אצל הספרדים מקובל מאוד לקרוא לנכד על שם הסבא או הסבתא בחייהם, וזה כבוד גדול להם. אצל האשכנזים נוהגים שלא לקרוא על שם קרוב חי, ומחכים לקרוא בשמו רק אחרי אריכות ימים. כשהמשפחה מעורבת – שואלים רב איך לכבד את שני הצדדים.

זבד הבת (״מתנת הבת״) הוא מנהג ספרדי ומזרחי לחגוג את הולדת הבת: בשבת או באירוע מיוחד אחרי הלידה, אומרים פסוקים משיר השירים – ״יונתי בחגוי הסלע״ – ומברכים ״מי שברך״ לבת ולאמה, ולעיתים קוראים לה את שמה. אצל אשכנזים קוראים שם לבת בעלייה לתורה של האב.

שלום זכר הוא התכנסות של קרובים וחברים בליל שבת הראשון אחרי לידת בן, כמנהג אשכנז שהרמ״א מביא וקורא לו ״סעודת מצוה״. הטעמים: שמחה על הבן שבא לעולם – ״בא זכר בעולם, בא שלום בעולם״ – ונחמה לתינוק על התורה ששכח. בקהילות הספרדים המנהג פחות נפוץ.

שם שנקרא בברית או בבית הכנסת נחשב שמו של הילד, ולא נהגו לשנותו בלי סיבה של ממש. מי שמתחרט ממש – כגון שהשם נבחר בטעות – ישאל רב, ויש שהורו להוסיף שם במקום להחליף. הוספת שם לחולה נעשית במעמד מיוחד ובתפילה. השינוי במשרד הפנים אינו משנה את השם העברי.

״וואך נאכט״ (ביידיש: ״ליל השמירה״) הוא מנהג אשכנזי להתכנס בלילה שלפני הברית ליד התינוק, ללמוד תורה, לומר קריאת שמע ותהילים, ולשמור עליו. בקהילות ספרדיות נקרא הלילה ״ליל זוהר״ או ״ברית יצחק״, ולומדים בו מן הזוהר. אסור לעשות בו מעשים שנראים כסגולה ״למזל״ התינוק.

על לידת בן מברכים ״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם הטוב והמטיב״ – גם האב וגם האם, כי זו בשורה טובה לשניהם. על לידת בת יש אומרים שמברכים ״שהחיינו״ כשרואים אותה לראשונה. הרמ״א מביא שנהגו להקל בברכות אלו, ולכן רבים אינם מברכים אותן בשם ומלכות.

שאיבת חלב לכלי כדי לשמור אותו אסורה בשבת מעיקר הדין, ופוסקי זמננו התירו במקרים של צורך – בעיקר במשאבה חשמלית שמופעלת בשעון שבת, ולעיתים כשהחלב הולך לאיבוד. הפרטים תלויים במצב האם והתינוק, ולכן שואלים רב מראש. בכל שאלה רפואית – לרופא.

מותר להיניק בעזרת נשים ובמקומות ציבוריים, בתנאי שהאישה מתכסה כראוי – בכיסוי הנקה, בבגד מתאים או בפינה צדדית. ליד גברים יש להקפיד במיוחד על צניעות. וגבר אינו קורא קריאת שמע ואינו מתפלל כשמולו אישה שגופה מגולה במקום שדרכה לכסות, עד שיפנה את פניו.

מצוות פרו ורבו מתקיימת מן התורה כשיש לאדם בן ובת. ובכל זאת חז״ל לימדו ״ולערב אל תנח ידך״ – להמשיך להביא ילדים גם אחרי כן, כי ״לשבת יצרה״. שאלות של תכנון משפחה תלויות במצב הבריאותי והנפשי, ושואלים עליהן רב ורופא.