מפרשי התורה

אונקלוס הגר · תקופת התנאים

תרגום אונקלוס הוא התרגום הארמי של התורה. התלמוד מייחס אותו לאונקלוס הגר, שתרגם את התורה "מפי רבי אליעזר ורבי יהושע" (מגילה ג, א). התרגום נשמר ונלמד בבבל, ונעשה לתרגום המקובל של התורה בכל קהילות ישראל.

תרגום "יונתן בן עוזיאל" על התורה · תרגום ארצישראלי

תרגום ארמי נוסף לתורה, הנדפס במקראות גדולות בשם "תרגום יונתן בן עוזיאל". התלמוד מייחס ליונתן בן עוזיאל, תלמידו של הלל הזקן, את תרגום הנביאים (מגילה ג, א), ורבים מן החוקרים סבורים שהשם יוחס לתרגום התורה בטעות. לכן הוא מכונה גם "תרגום ירושלמי" או "תרגום המיוחס ליונתן".

תרגום ירושלמי (התרגום הקטוע) · תרגום ארצישראלי

תרגום ירושלמי הוא תרגום ארמי ארצישראלי לתורה, שנשתמר רק בחלקו: אין הוא מתרגם את התורה כולה ברצף, אלא פסוקים, צירופים ומילים בודדים, ולכן הוא מכונה גם "התרגום הקטוע". במקראות גדולות הוא נדפס לצד תרגום אונקלוס ותרגום יונתן.

רבי שלמה יצחקי · צרפת, ד"א תת"ס – ד"א תתס"ה (1040–1105)

רש"י – רבי שלמה יצחקי – נולד בטרואה שבצפון צרפת בשנת 1040, למד בצעירותו בישיבות מגנצא ווורמייזא שבאשכנז, ושב לעירו, שם הקים בית מדרש ועסק בלימוד ובהוראה עד פטירתו בשנת 1105. הוא חיבר פירוש כמעט לכל ספרי התנ"ך ולרוב מסכתות התלמוד הבבלי, ושני הפירושים האלה הם עד היום הפתח הראשון ללימוד המקרא והגמרא.

רבי משה בן נחמן · ספרד וארץ ישראל, ד"א תתקנ"ד – ה"א ל (1194–1270)

הרמב"ן – רבי משה בן נחמן – נולד בגירונה שבקטלוניה בשנת 1194, והיה מגדולי הפוסקים, הפרשנים והמקובלים של יהדות ספרד. בשנת 1263 נאלץ להתווכח בפומבי בברצלונה בוויכוח הדתי מול נציגי הכנסייה, ובעקבותיו עזב את ספרד. בשנת 1267 עלה לארץ ישראל, חידש את הקהילה היהודית בירושלים, ונפטר בארץ.

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד ונדודים באירופה, המאה ה-12

רבי אברהם אבן עזרא נולד בספרד בסוף המאה ה-11, ובמחצית השנייה של חייו נדד באיטליה, בצרפת ובאנגליה. הוא היה פרשן, מדקדק, משורר, פילוסוף, חוקר מתמטיקה ואסטרונומיה, ובנדודיו הביא אל קהילות אירופה את חכמת יהדות ספרד.

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה-12

הרשב"ם – רבי שמואל בן מאיר – היה נכדו של רש"י ותלמידו, ואחיו הגדול של רבנו תם. הוא חי בצפון צרפת במאה ה-12, והיה מגדולי בעלי התוספות.

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה-16

רבי עובדיה ספורנו חי באיטליה במאה ה-16. הוא היה רופא ופילוסוף, ועמד בקשר עם חוגי ההומניסטים של איטליה, ואף לימד עברית את המלומד הנוצרי יוהאן רויכלין.

דעת זקנים מבעלי התוספות · צרפת ואשכנז, המאות ה-12 וה-13

"דעת זקנים מבעלי התוספות" הוא קובץ של פירושים לתורה מאת בעלי התוספות – חכמי צרפת ואשכנז במאות ה-12 וה-13, תלמידי רש"י ותלמידי תלמידיו. הקובץ נערך מאוחר יותר ונדפס בפעם הראשונה בליוורנו במאה ה-18.

רבי יעקב בן אשר · אשכנז וספרד, המאה ה-14

רבי יעקב בן אשר, בנו של הרא"ש, נולד באשכנז ועבר עם אביו לטולדו שבספרד. הוא נודע בעיקר כמחבר "ארבעה טורים", ספר ההלכה שעל סדרו נבנה לימים השולחן ערוך, ועל שמו הוא מכונה "בעל הטורים".

רבי סעדיה גאון · מצרים ובבל, ד"א תרמ"ב – ד"א תש"ב (882–942)

רבי סעדיה גאון – רס"ג – נולד במצרים בשנת 882, ובשנת 928 נתמנה לגאון ישיבת סורא שבבבל. הוא היה מגדולי הגאונים: חיבר את "ספר האמונות והדעות", סידור תפילה, ספרי דקדוק ושירה, ונאבק בתוקף בקראים.

רבנו חננאל בן חושיאל · קירואן שבצפון אפריקה, המאה ה-11

רבנו חננאל בן חושיאל היה מראשי חכמי קירואן שבצפון אפריקה במאה ה-11. הוא נודע בעיקר בפירושו לתלמוד הבבלי, המובא בשולי הדף בדפוס וילנא.

רבנו בחיי בן אשר · ספרד, המאות ה-13 וה-14

רבנו בחיי בן אשר היה דרשן ופרשן בסרגוסה שבספרד, ותלמידו של הרשב"א. את פירושו לתורה השלים בשנת 1291.

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה-13

החזקוני הוא פירוש לתורה שחיבר רבי חזקיה בן מנוח, מחכמי צרפת במאה ה-13. מעט מאוד ידוע על תולדות חייו. בהקדמתו הוא כותב שליקט את פירושו מספרים רבים שהיו לפניו, ובראשם פירוש רש"י, והוסיף עליהם מדעתו.

רבי מנחם המאירי · פרובנס, המאות ה-13 וה-14

רבי מנחם המאירי חי בפרפיניאן שבפרובנס, ונודע בעיקר בזכות "בית הבחירה", חיבורו הגדול על התלמוד, שבו הוא מסכם את הסוגיות ואת שיטות הראשונים בלשון בהירה.

רבנו אשר בן יחיאל · אשכנז וספרד, המאות ה-13 וה-14

הרא"ש – רבנו אשר בן יחיאל – היה תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג ומגדולי חכמי אשכנז. בתחילת המאה ה-14 עזב את אשכנז, התיישב בטולדו שבספרד וכיהן בה כרב. חיבורו ההלכתי על התלמוד ("פסקי הרא"ש") הוא אחד משלושת עמודי ההוראה שעליהם נשען השולחן ערוך, ובנו, רבי יעקב, הוא בעל הטורים.

רבי יוסף בכור שור · צרפת, המאה ה-12

רבי יוסף בכור שור מאורליאן היה מבעלי התוספות בצרפת במאה ה-12, ותלמידו של רבנו תם.

רבי יצחק קארו · ספרד וטורקיה, המאות ה-15 וה-16

רבי יצחק קארו היה מחכמי ספרד בדור הגירוש, ודודו של רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. לאחר הגירוש התיישב בטורקיה.

רבי חיים בן עטר · מרוקו, איטליה וירושלים, ה"א תנ"ו – ה"א תק"ג (1696–1743)

רבי חיים בן עטר נולד בסאלה שבמרוקו בשנת 1696. בדרכו לארץ ישראל שהה באיטליה, ובוונציה הדפיס בשנת 1742 את פירושו לתורה, "אור החיים". באותה שנה עלה לירושלים, ייסד בה ישיבה, ונפטר שם בשנת 1743. הוא מכונה "אור החיים הקדוש".

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ · פולין ופראג, ה"א ש"י – ה"א שע"ט (1550–1619)

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ היה דרשן ומוכיח נודע בפולין, ובשנותיו האחרונות כיהן כרבה של פראג. הוא כתב כמה ספרי דרשות.

רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) · ליטא, ה"א תקע"ז – ה"א תרנ"ג (1816–1893)

הנצי"ב – רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – עמד בראש ישיבת וולוז'ין, "אם הישיבות" של ליטא, במשך כארבעים שנה, ומאות מתלמידיו היו לרבנים ולמנהיגים. הוא חיבר ספרים רבים בהלכה ובמדרשי ההלכה.

רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייזר · מזרח אירופה, ה"א תקס"ט – ה"א תרל"ט (1809–1879)

המלבי"ם – ראשי התיבות של שמו, רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל – נולד בווהלין בשנת 1809, וכיהן כרב בכמה קהילות במזרח אירופה, ובהן בוקרשט, בירת רומניה. הוא נאבק בתוקף בתנועת הרפורמה, וחלק גדול ממפעלו הספרותי נועד להראות את הקשר ההדוק בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.

רבי שבתי בס · פראג ואמסטרדם, המאות ה-17 וה-18

רבי שבתי בס היה משורר (חזן) בבית הכנסת בפראג, ולאחר מכן מדפיס ספרים. הוא חיבר גם את "שפתי ישנים", הרשימה הביבליוגרפית העברית הראשונה.

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק · ליטא ולטביה, ה"א תר"ג – ה"א תרפ"ו (1843–1926)

רבי מאיר שמחה הכהן כיהן כרבה של דווינסק (דאוגבפילס שבלטביה) במשך כארבעים שנה, והיה מגדולי הפוסקים של דורו. חיבורו "אור שמח" על משנה תורה לרמב"ם הוא מן הספרים החשובים בלימוד הרמב"ם.

רבי לוי יצחק מברדיטשוב · אוקראינה, ה"א ת"ק – ה"א תקס"ט (1740–1809)

רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה מתלמידי המגיד ממזריטש ומגדולי דור החסידות הראשון. הוא נודע באהבתו לכל יהודי ובתפילותיו שבהן לימד זכות על עם ישראל, ומכונה "סנגורם של ישראל".

רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור · פולין, ה"א תר"ז – ה"א תרס"ה (1847–1905)

רבי יהודה אריה לייב אלתר היה נכדו של רבי יצחק מאיר מגור, בעל חידושי הרי"ם, והאדמו"ר השני של חסידות גור, שבימיו הייתה לאחת החסידויות הגדולות בפולין.

רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב · גליציה, המאות ה-18 וה-19

רבי צבי אלימלך שפירא, האדמו"ר מדינוב, היה מגדולי החסידות בגליציה, ומחבר ספרים רבים בחסידות, בקבלה ובהלכה.

רבי מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל · אוקראינה, ה"א ת"ץ – ה"א תקנ"ז (1730–1797)

רבי מנחם נחום מצ'רנוביל היה מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, ומייסד שושלת צ'רנוביל, שממנה יצאו חצרות חסידיות רבות.

רבי משה חיים אפרים מסדילקוב · אוקראינה, המאה ה-18

רבי משה חיים אפרים מסדילקוב היה נכדו של הבעל שם טוב, בן בתו אדל, וגדל בביתו.

רבי אלימלך מליז'נסק · גליציה, ה"א תע"ז – ה"א תקמ"ז (1717–1787)

רבי אלימלך מליז'נסק, אחיו של רבי זושא מאניפולי, היה מתלמידי המגיד ממזריטש, ומי שהפיץ את החסידות בגליציה ובפולין. רבים מגדולי האדמו"רים של הדור הבא היו תלמידיו.

ספר הזוהר על פרשיות התורה · התפרסם בספרד בסוף המאה ה-13

ספר הזוהר הוא ספר היסוד של תורת הקבלה. הוא כתוב ארמית, מסודר ברובו על פרשות התורה, ומיוחס לרבי שמעון בר יוחאי ולחבריו. הוא התפרסם בספרד בסוף המאה ה-13.

רבי מנחם עזריה מפאנו · איטליה, המאות ה-16 וה-17

רבי מנחם עזריה מפאנו היה מגדולי המקובלים והפוסקים באיטליה, ומחבר "עשרה מאמרות" ושו"ת רמ"ע מפאנו.

ליקוטי תורה מכתבי האר"י · צפת, המאה ה-16

ליקוט מתורתו של האר"י – רבי יצחק לוריא, מגדולי המקובלים בצפת במאה ה-16 – על פרשות התורה, מתוך כתבי תלמידו רבי חיים ויטאל.

דון יצחק אברבנאל · פורטוגל, ספרד ואיטליה, ה"א קצ"ז – ה"א רס"ח (1437–1508)

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון בשנת 1437, ושימש איש כספים ומדינאי בחצרות מלכי פורטוגל וספרד. בגירוש ספרד בשנת 1492 יצא עם המגורשים, והמשיך את חייו באיטליה, שם נפטר בשנת 1508. לצד עיסוקיו הציבוריים חיבר פירושים לתורה ולנביאים וספרי הגות.

רבי משה בן מימון (הרמב"ם) · ספרד ומצרים, המאה ה-12

הרמב"ם – רבי משה בן מימון – נולד בקורדובה שבספרד, ולאחר נדודים התיישב במצרים, שם היה רופא ומנהיג הקהילה. הוא חיבר את פירוש המשניות ואת "משנה תורה", ובסוף המאה ה-12 כתב בערבית־יהודית את "מורה נבוכים", שתורגם לעברית בידי רבי שמואל אבן תיבון.

רבי יצחק הכהן הוברמן זצ"ל – "הצדיק מרעננה" · רעננה, המאה ה-20

רבי יצחק הכהן הוברמן זצ"ל, הידוע בכינוי "הצדיק מרעננה". דבריו יובאו כאן בתיאום עם בעלי הזכויות על כתביו.