מצוות התלויות בארץ – שמיטה, תרומות ומעשרות, ערלה, כלאיים וחלה

מה הופך מצווה ל״תלויה בארץ״

התורה פותחת כמה מצוות במילים ״כי תבאו אל הארץ״: ערלה (ויקרא יט, כג), העומר והחדש (ויקרא כג, י) והשמיטה (ויקרא כה, ב). אלה מצוות שעניינן הקרקע והיבול: מה מותר לעשות באדמה, מה נותנים ממה שהיא מוציאה, ומתי מותר לאכול.

הכלל נקבע במשנה קידושין א, ט: ״כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ״, חוץ מערלה וכלאיים. לכן מי שגר בחוץ לארץ פוגש בעיקר את הערלה, הרכבת האילנות, החדש והחלה – ומי שגר בארץ פוגש את כולן, בבית ובשוק.

השמיטה

בכל שנה שביעית הארץ ״שובתת״: לא זורעים ולא קוצרים, והפירות הפקר. על היסודות – במאמר שנת השמיטה; על הדרכים שבהן החקלאות והשוק מתנהלים בשמיטה בימינו, ועל המחלוקת סביבן – בהיתר מכירה ואוצר בית דין; ועל מה שעושים בבית עם פירות שיש בהם קדושה – בקדושת שביעית. לשנה השביעית יש גם צד כספי, שנוהג בכל מקום: שמיטת כספים ופרוזבול.

המתנות מן היבול

מכל מה שגדל בארץ מפרישים מתנות: תרומות ומעשרות, ובשנים מסוימות מעשר שני או מעשר עני. פרי שלא הופרשו ממנו המתנות נקרא טבל, ופרי שספק אם הופרשו – דמאי. מן הבצק מפרישים חלה, מן הפירות הראשונים הביאו ביכורים למקדש, ומן השדה משאירים לעניים לקט, שכחה ופאה.

עצים, זרעים ותבואה

פירות העץ בשלוש השנים הראשונות אסורים משום ערלה, ובשנה הרביעית הם נטע רבעי. בגינה ובשדה יש איסור כלאיים – זריעת מינים יחד והרכבת עצים – ותבואה חדשה אסורה עד אחרי ט״ז בניסן משום חדש.

בבית ובקניות

רוב האנשים פוגשים את המצוות האלה כצרכנים. מה לבדוק כשקונים פירות וירקות בארץ – במאמר קניית פירות וירקות. ההפרשה עצמה, צעד אחר צעד, מוסברת במדריך כשרות בבית, ובאיזו שנה במחזור השמיטה אנחנו ואם עץ בגינה עדיין בערלה – במחשבון השמיטה, המעשרות והערלה.