חזקוני על בראשית פרק לד

באו מן השדה כשמעם מהרו ביאתם על השמועה ששמעו.

וכן לא יעשה אפי׳ בבת הדיוט.

במרמה ששאלו להמול כל זכר וסבורים בני יעקב שלא יאותו להמול רק שכם וחמור בשביל אהבת הנערה ואמרו כיון שלא ימולו כולם נקח נקמתנו מהם וזהו במרמה ומ״מ ע״י עלילה גמורה ונכונה באו עליהם כמו שנפרש.

כי חרפה היא לנו אם לא תהיו נמולים כמונו היום, למחר תבזו אותנו ותקראו אותנו בעלי מומין על שאנו מהולים.

והוא נכבד מכל בית אביו ויודע שלא יסרבו בקשתו.

רחבת ידים מקומות כמו ויד תהיה לך.

כל יצאי שער עירו ולהלן הוא אומר גבי שרה לכל באי שער עירו אלא כאן שהכל בורחים לפי שהיו צריכים להמול בעל כרחם כתיב כל יוצאי לא היה אחד מהם רשאי לצאת עד שנמול אבל גבי שרה שהכל באים לגמול לה חסד כתיב לכל באי.

ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים כולם מצטערים ומתחרטים על שמלו. ובני יעקב שמעו וידעו שחמור ושכם שינו את התנאי ולשונם לאנשי עירם ותלו הכבוד באנשי העיר ולא ביעקב ובני ביתו. ועוד שאמרו חמור ושכם מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו הם לכך ויבאו אל העיר וגו'. ולמה ביום השלישי לפי שביום אחד לא יספיקו אנשי העיר להמול ואפי׳ בשנים ובשלישי גמרו להמול וכולם כואבים ונפצעים אז ויבאו על העיר בטח וכן ת״א. ד״א על בני העיר שהיו יושבים בטח שלא נזהרו מהם.

ויהרגו כל זכר לפי שבני נח מצווים להושיב ב״ד בכל פלך ופלך והם ראו שגזל את דינה ולא עשו בו דין.

ויקחו את דינה מבית שכם רבי יודן אומר גוררין היו אותה ויוצאין א״ר חוניא הנבעלת לאחר קשה לפרוש.

[ונאספו עלי והכוני נתיירא פן יתאספו עליו שאר אומות].

הכזונה יעשה את אחותנו פרש״י כתרגומו ית אחתנא פי׳ לפי שיש אחותינו במקרא שהוא לשון רבות הוצרך לפרש״י לומר כתרגומו ית אחתנא שהוא לשון יחידה, שאם היה לשון רבים היה מתורגם אחותנא.