בראשית לד, כד

וְקַבִּילוּ מִן חֲמוֹר וּמִן שְׁכֶם בְּרֵהּ כָּל נָפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּהּ וּגְזָרוּ כָּל דְּכוּרָא כָּל נָפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּהּ

וְקַבִּילוּ מִן חֲמוֹר וּמִן שְׁכֶם בְּרֵיהּ כָּל נַפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּיהּ וּגְזָרוּ כָּל דְכוּרָא כָּל נַפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּיהּ

כל יצאי שער עירו ולהלן הוא אומר גבי שרה לכל באי שער עירו אלא כאן שהכל בורחים לפי שהיו צריכים להמול בעל כרחם כתיב כל יוצאי לא היה אחד מהם רשאי לצאת עד שנמול אבל גבי שרה שהכל באים לגמול לה חסד כתיב לכל באי.

[כל יוצאי שער עירו. יש תימה גבי אברהם פר' שרה לאברהם למקנה לעיני בני חת לכל באי שער עירו י"ל לגבי אברהם שעשה קניין מן השדה שמחו כולם ובאו כולם לראותו ועתה גבי המילה שנצטערו יצאו כולם מן העיר הג"ה]

וימלו. חמור ושכם ואנשי ביתם נמולו כבר ונרפאו. ויכלו אח״כ למול את בני העיר. וע׳ בסמוך מקרא כ״ו:

כל יצאי שער עירו. כל בני עירו או אנשי עירו מיבעי. אלא לא היו מדברים אלא עם אנשים הבאים בשער העיר שהוא בית האסיפה לכ״ד. משא״כ הדיוטים שאין בהם דעת לשמוע ענין. ואך המה עיקר העיר שמעו. וגם במעשה המילה חזר ופירש הכתוב וימולו כל יצאי שער עירו. אבל הדיוטי העיר עוד לא מלו ומכ״מ לא חשו שמעון ולוי:

וישמעו אל חמור. ספר שלא מלו לשם גרות רק מצד ששמעו אל חמור שאמר להם שעי"כ ישיגו כל רכוש בני יעקב, וזה מורה איך שאפו לבלוע חיל זרים עד שסבלו צער המילה להיות אנשי חמס, והראיה שלא שמעו ולא מלו רק יוצאי שער עירם, שהם הדרים בעיר לא באי שער עירם, שהם יושבי הכפרים, שהם לא קוו להשיג רכוש יעקב, ולכן לא מלו: