חזקוני על בראשית פרק לג

ויפל על צוארו חסר יו״ד.

וישקהו נקוד.

מי אלה לך הילדים האלה בניך הם או בני ביתך הם או עבדיך הם.

השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין אבל ילדיהן לא התשחוו לפי שהיו בני השפחות ואין קפידה להתכבד בהם. ד״א הבנים לא עשו אלא הגשה לבד עם השפחות אמותם אבל לא רצו להשתחוות עם אמותם אמרו דין אמותינו להשתחוות יען כי הם שפחות ואנחנו בני יעקב, אבל בני רחל ובני לאה כשראו אמותם הגבירות משתחוות השתחוו גם הם עמהם ולכך כתיב בהו וישתחוו.

נגש יוסף ורחל דרך הכתוב להזכיר האיש תחלה אבל למעלה מתוך שאמר ואת לאה וילדיה אמר כמו כן ואת רחל ואת יוסף. וא״ת למה לא הטמינה בתיבה כמו שעשה לדינה. אלא י״ל כל זרעו של אברהם היו נזהרים מאשת איש ועל זאת לא סמך יוסף ונתרבה לפני אמו.

מי לך כל המחנה למי אתה משלחו.

כי על כן ראיתי, שהרי בשביל כן שתקבל את מנחתי אאמיץ עצמי לראות פניך וראיתי כמו נתתי כסף הרימותי ידי.

כראת פני אלקים דכתיב ביה לא יראו פני ריקם.

כי הילדים רכים על הצאן הוא. כדכתיב ומתו כל הצאן כמו שמצינו וילדיהן ירקדון. שהרי בניו ונשיו הולכים לאט על הגמלים.

[לרגל המלאכה לשון קנין ונכסים].

עד אשר אבא אל אדני שעירה. אחרי שאושיב בני ונשי וצאני במקום מנוחתם אבא אליך בשעיר להתכבד ושם נתראה בשמחה ושלום.

וישב עשו ביום ההוא פרש״י ארבע מאות איש שהיו עמו נשמטו. חז״ק שהרי כתיב לעיל אציגה נא עמך וגו'.

ויבא יעקב שלם בא לשלם שהיא אחת מערי שכם שהיה נשיא הארץ כמו ותבאנה בית לחם. עיר שכם כמו עיר סיחון. ד״א שלם עיר שכם הואיל והוזק שם בדינה בתו רצה להזכיר כי עד שכם בא שלם. ואין נכון לומר ששלם זו ירושלים כמו ומלכי צדק מלך שלם. שהרי לא מצינו שכם שמשל על ירושלים.

ויחן את פני העיר לפי שהיה רכושו רב ונוח לו לעמוד חוץ לעיר.

ויקרא לו כמו אמרי לי אחי הוא שהוא כמו עלי, פי׳ ויקרא על המזבח אל אלקי ישראל והתפלל לו וכן תרגומו של אונקלוס. כאן פרש״י לא שהמזבח קרוי בפי כל העולם אלהי ישראל אלא על שם שהיה הקב״ה עמו קרא יעקב לבדו שם המזבח אלקי ישראל על שם הנס, כמו שמצינו בסמוך ויקרא למקום אל בית אל. ובשופטים ויבן שם גדעון מזבח ויקרא לו ה׳ שלום וכן פירשתי בפרשת בשלח.