חזקוני על בראשית פרק לא

ויאמר ה׳ אל יעקב הוא החלום שספר לנשיו.

ויקרא לרחל וללאה לפי שהיו גבירות אבל לבלהה ולזלפה ולבניו לא היה צריך לקרות, שאף הן היו תדיר אצלו בשדה לרעות עמו.

את מקנה אביכם במ״ם.

וברדים לשון ברד, יש מהן בהרות לבנות.

את כספנו עכב לעצמו כסף נדוניתינו שהיה לו לתת לנו כדרך כל הארץ.

[את בניו ואת נשיו כיון שבניו היו גדולים הזכירם לפני הנשים].

ותגנב רחל את התרפים שלא יגידו בריחת יעקב והתרפים עשויים לקסום בהם, כענין שנאמר אין אפוד ותרפים, כי התרפים דברו און.

וירדף אחריו פרש״י כל מה שהלך יעקב לשבע ימים הלך לבן ביום אחד. כלומר כל מה שהלך יעקב לשבעת הימים מהלך שהיה בין לבן ובין הר הגלעד. וכמה ימים הלך בהן יעקב הוי אומר ארבעה ימים, שהרי אף בשביעי היה יעקב הולך לו ומתרחק מלבן, הלך לבן ביום אחד לפי שרדף אחר יעקב כשאר רודפים ויעקב היה כבד בעושר גדול במקנה וברכוש ובבני ביתו שהיו הרבה.

ויבא אלקים אל לבן פי׳ וכבר בא.

[ויעקב תקע את אהלו חבר את אהלו].

לנשק לספק להם בגדים וכלים לשון נשקו בר.

יש לאל ידי לעשות עמכם רע וגם אלקיכם יודע כן ומתפחד פן אקח נקמתי מכם ולכך בא אלי אמש להזהיר אותי עליכם.

ויבא באהל רחל פרש״י כשיצא מאהל לאה חזר ובא לו באהל רחל קודם שיחפש באהל האמהות. מי דחקו לרש״י לומר שחפש באהל האמהות באחרונה. אלא לפי שנאמר ולא מצא גבי אהל שתי האמהות דבר זה מלמדנו שחיפש אהל שלהן באחרונה. וצריך לסרס המקרא, ויבא באהל יעקב ובאהל לאה ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל ובאהל שתי האמהות ולא מצא, ואהל רחל היה באמצע לפי שהיא עיקר הבית ויעקב היה תדיר שם. ואהל לאה מכאן ואהל שתי האמהות מכאן וכולם פתוחים לאהלה של רחל ולרשות הרבים. וי״מ לפום ריהטא דקרא, אהל לאה היה באמצע ואהל רחל מכאן ואהל שתי האמהות מכאן ואהל לאה ורחל פתוחים לרשות הרבים, אבל של האמהות לא היה פתוח לרשות הרבים כדי שלא יוכל יעקב ליכנס בו שלא בדעת רחל או לאה ולפיכך כשיצא מאהל האמהות נכנס באהל לאה, וכשיצא מאהל לאה בא לו באהל רחל.

ורחל לקחה את התרפים כשיצא מאהל לאה ללכת באהל רחל, לקחתם רחל ותשמם בכר הגמל.

לא שכלו נוהג בעולם הרועה מכה הצאן ודופקם ומנהלם בדוחק וע״י כן משכלות ואני לא הכתים אלא נהלתים לאט.

ואילי צאנך פרש״י מכאן דאיל בן יומו נקרא איל. וא״ת הא אמרינן בעלמא דאינו קרוי איל פחות משתי שנים והמחויב איל אשם צריך להביא איל בן שתי שנים. וי״ל דודאי בן יומו קרוי איל אבל לגבי קרבן צריך שיהא בן שתי שנים. ואילי צאנך לא אכלתי מנהג הרועה כשהוא נוהג צאן למקום רחוק למצוא מרעה דשא ואינו מוצא לקנות לו מזון לפי שנתרחק מן היישוב לוקח לו מאילי צאן שאינם ראויים לפרייה ואוכלן, אבל אני ואילי צאנך לא אכלתי.

טרפה לא הבאתי אליך אפי׳ נטרפה באונס שמן הדין הייתי פטור כדכתיב יביאהו עד, ואמרו רבותינו יביא עדים שנטרפה באונס ויפטר. אפילו אותו לא הבאתי לך כדי ליפטר אלא שלמתיה משלי. גנבתי יום וגנבתי לילה מנהג לרעות ביום ובלילה להחזיר הצאן לדיר לבעל הצאן. ואם נגנבה בלילה לבעלה נגנבה אבל אני מידי תבקשנה גנובת יום וגנובת לילה ועלי לשלמה.

ושש שנים בצאנך כדין עבד עברי.

ותחלף הלמ״ד בצר״י.

ופחד יצחק היה לי לולי הפחד שפחדת מיצחק אבי שהוא עשיר ושר גדול.

היה לי פי׳ היה לי לסיוע שע״י כן נתיראת. ד״א יראת יצחק את הקב״ה היה לי והועילה לי. כאן פרש״י לא רצה לומר אלקי יצחק וכו'. חז״ק הרי אליעזר הזכיר שם המיוחד ארבע פעמים על אברהם.

כי עתה ריקם שלחתני לקחת את עבודתי בחנם כרצונך.

ולבנתי מה אעשה התחיל לבן לפייסו.

אם תענה את בנתי מעונת תשמיש. וא״ת אקח עליהם אחרים ועונתן של בנותיך לא אגרע, לכן אמר ואם תקח נשים על בנתי הרי תנאי שני.

אין איש עמנו כשר להעיד.

אם אני לא אעבר אליך כשאויבים יבואו עליך לרעה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה לסייע לך, וכן אתה אם לא תעבר אלי את הגל הזה אם נצטרך זה לזה.

ישפטו בינינו ממי שיתרשל מחבירו.

אלקי אביהם משמש קדש וחול. וישבע יעקב בפחד אביו יצחק לא רצה להזכיר הקב״ה אחר החול שהזכיר לבן.

בפחד אביו יצחק זה כינוי אלהות כלומר נשבע באלהי אביו יצחק ביראתו היינו בפחד אביו, והתרגום מוכיח בדדחיל ליה יצחק, ודוגמא זו מצינו הרבה בלשון תלמוד ובלשון מקרא יובילו שי למורא. ד״א יעקב הזכיר ללבן החרדה שחרד יצחק אביו בשעה שבא לקללו על שנטל הברכות בערמה כדכתיב ויחרד יצחק לומר אפי׳ אביו שהוא צדיק גמור הרגיש בעצמו כשבא להרע לו.

[וישבע וקיים].

[ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם עדות לקיום שבועה, כדרך כל לוקחים מקח].