בראשית לא, מב

ופחד יצחק. לא רצה לומר אלהי יצחק, שאין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואף על פי שאמר לו בצאתו מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, יעקב נתירא לומר אלהי ואמר ופחד:

ויוכח. לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה:

אִילוּלָא פוֹן אֱלָהֵהּ דְּאַבָּא אֱלָהֵהּ דְּאַבְרָהָם וּדְדָחִיל לֵהּ יִצְחָק הֲוָה בְּסַעְדִּי אֲרֵי כְעַן רֵיקָן שִׁלַּחְתָּנִי יָת עַמְלִי וְיָת לֵיאוּת יְדַי גְלֵי קֳדָם יְיָ וְאוֹכַח בְּרַמְשָׁא

אִילוּלֵי פּוֹן אֱלָהֵיהּ דְאַבָּא אֱלָהֵיהּ דְאַבְרָהָם וּדְדָחִיל לֵיהּ יִצְחָק הֲוָה בְסַעֲדִי אֲרוּם כְּדוֹן רֵיקָם שְׁלַחְתַּנִי יַת סִיגוּפִי וְיַת לֵיאוֹת יְדַיי גְלֵי קֳדָם יְיָ בְּגִין כֵּן אוֹכַח בְּרַמְשָׁא

ופחד יצחק היה לי לא רצה לומר אלהי יצחק לפי שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם ואף על פי שאמר לו בצאתו (בראשית כ״ח:י״ג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת נתיירא יעקב לומר לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״א:מ״ב) וכן דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל״א:מ״ב) כי פחד יצחק אלהיו דדחיל ליה יצחק ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על בראשית ל״א:מ״ב) יראת יצחק את השם הועילתני כי זכות האב תועיל לבן וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית ל״א:נ״ג) במי שיצחק מתפחד ממנו והנה אין פירושו שוה עוד כתב (שם) ויש אומרים כי זה הפחד רמז ליום העקדה ואיננו רחוק ועל דרך האמת יבא הלשון כפשוטו ומשמעו והוא מדת הדין של מעלה וממנו אמר הכתוב (הושע ג ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים יאמר כי יבקשו הרחמים ומדת הדין שלמטה ויביאו פחד יצחק אל השם ואל טובו הנזכרים:

ויוכח אמש לשון תוכחה ולא לשון הוכחה לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״א:מ״ב) ויותר נכון לשון הוכחה כי אמר למעלה ויוכיחו בין שנינו ואמר עתה כי האלהים היודע הנסתרות הוא הוכיח בין שניהם ולכך לא אמר "ויוכח אותך אמש":

ופחד יצחק. יראת יצחק את השם היא הועילתני כי זכות האב תועיל לבן:

מ"ם ריקם. נוסף והוא שם. ומצא עם יחיד זכר ונקיבה ועם רבים. וכן מ"ם אמנם. גם חנם:

שלחתני - ולא בשמחה ובשירים.

ופחד יצחק היה לי. ע"ד הפשט מי שמפחד ממנו יצחק היה בעזרי, וזאת כוונת אונקלוס.

ויש שפירש ופחד יצחק רמז ליום העקדה או ליום הברכה כי שם חרד יצחק חרדה גדולה שראה גיהנם תחתיו ואז קיים ברכתו של יעקב שאמר (בראשית כ״ז:ל״ג) גם ברוך יהיה. זהו שאמר כי עתה ריקם שלחתני כלומר לולא אותו פחד שהיה בשבילי ולתועלתי.

וע"ד הקבלה ופחד יצחק היה לי במדתי ועם זה הזכיר ג' מדות האבות כסדר. וכן הזכיר עוד כסדר הזה בתפלה כנגד עשו. ומה שאמר תחלה לולי אלהי אבי על יצחק אביו אמר כן. ואחריו הזכיר אברהם לפי שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו. אחרי כן הזכיר בפירוש פחד יצחק כסדר המדות.

והרמב"ן כתב ופחד יצחק היה לי ע"ד האמת יבא הלשון כפשוטו ומשמעו והוא מדת הדין של מעלה. וממנו אמר הכתוב (הושע ג׳:ה׳) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים. יאמר כי יבקשו הרחמים ומדת הדין של מטה ויביאו פחד יצחק אל ה' ואל טובו הנזכרים, עכ"ל.

את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. ויוכח אותך אמש שלא הרגתני. וא"כ זכות יגיע כפיו הצילו מן ההריגה וזכות יראת שמים הציל ממונו, זהו שאמר ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם וגו'. ומכאן יש ללמוד גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים.

ופחד יצחק היה לי לולי הפחד שפחדת מיצחק אבי שהוא עשיר ושר גדול.

היה לי פי׳ היה לי לסיוע שע״י כן נתיראת. ד״א יראת יצחק את הקב״ה היה לי והועילה לי. כאן פרש״י לא רצה לומר אלקי יצחק וכו'. חז״ק הרי אליעזר הזכיר שם המיוחד ארבע פעמים על אברהם.

כי עתה ריקם שלחתני לקחת את עבודתי בחנם כרצונך.

כי עתה ריקם שלחתני. ולקחתי עבודתי באונס ברצונך:

ויוכח אמש. לפי שידע שהלכתי עמך בנאמנות ואתה עמי בתרמית הוכיחך עלי:

ופחד יצחק פירוש אלהי יצחק ולא רצה לומר אלהי יצחק לפי שאין הקב"ה מייחס שמו על הצדיקים בחייהם ואע"פ שאמר לו בצאתו מבאר שבע אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת נתיירא יעקב לומר כן וכן דעת אונקלוס שתרגם דדחיל ליה יצחק וי"א ופחד יצחק יראת אבי יצחק לשם יתברך הועיל אותי שזכות אב יועיל לבן ולפי זה הפירוש וישבע יעקב בפחד אביו הוא שנשבע ביהדות אביו וביראתו את השם יתברך וי"א כי פחד רמז לעקידה והיא הועיל לי וא"כ פירוש וישבע יעקב בפחד אביו הכוונה בו שנשבע בעקידת אביו כמי שנשבע במצוה שאביו נצטוה בעקידה:

לולי אלהי אבי וגו׳. טעם שלא הספיק לומר ״אלהי אבי אברהם״, נתכון לומר שני ענינים: אחד, להיותו אלהי אבי עמד לי והצילני מידך בזכות אבי. והשני, להיותו בעל היכלת ומשגיח ושופט בצדק ומציל עשוק, והוא אמרו אלהי אברהם, פרוש: אלהי שפרסם אלהותו ואמתתו אברהם והודיע בעולם נוראותיו, אשר הוא הבורא הוא המשפיע ושופט בצדק, וזולת זה אם היה לאבי אלהים אחר לא היה מציל מידך, כי כמה אלהות יש שלא יועילו לעובדיהם, אין כאלהינו ברוך הוא.

עוד יכון לומר על זה הדרך אלהי אבי כנגד זכות אבות, ואחר כך הזכיר שתי מדות שהיו לו שעמדו לו, שהם מדת החסד ומדת הדין. כנגד מדת החסד אמר אלהי אברהם, כאמרו (מיכה ז:כ) ״חסד לאברהם״, וכנגד מדת הדין אמר ופחד יצחק. ולזה לא אמר אלהי יצחק, לרמז על המדה שנתכון לה, וזולת זה היה אומר אלהי יצחק, שהרי מצינו שה׳ אמר לו (בראשית כח:יג) ״אלהי יצחק״. וטעם שהזכיר שתי מדות אלו לומר כי הפליא חסדו עמו, וגם עשה לו משפט עם לבן, שהם שתי מדות, וזולת אחד מהם לא היה מגיעו הטוב ליעקב.

את עניי וגו׳. פירוש, שאם לא היה לו העני, הגם שהיה האמת אתו, היה ה׳ מאריך אפו ולתת לו שכרו לעולם העליון, ולצד עניו קים לו ה׳ (דברים כד:טו) ״ביומו תתן שכרו״ ונתן לו יגיע כפו.

לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי. אמר כי מן אברהם זקיני אע״פ שכבר מת ולא יראת ממנו, מ״מ אלהיו קיים לנצח, וממנו יראת פן ידרוש דמי מידך אם תעשה לי איזו רעה או תשלחני ריקם מכל עמלי אבל יצחק אבי שהוא עדיין חי יראת ממנו, כי פחד יצחק ר״ל שאתה פחדת ממנו כי הוא שר וגדול שמו בגוים, ממנו יראת לעשות לי רעה או לשלחני ריקם מכל וכל פן יתבע עלבוני מידך, ולולא שתים אלו אז ריקם שלחתני, וא״ת מאן יוכח שמא מיושר לבבך עשית כל זה ולא מיראה, על זה אמר ויוכח אמש, האמש יוכיח שכן הוא כדברי, שהרי אתה אמרת יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו', שמע מינה שמיראה נמנעת מלהרע ולא מאהבה.

ומה שאמר וישבע בפחד יצחק אביו. כתב מהרי״א שנשבע בעקידת יצחק כמו שנשבע במצוה, וכן כתב בתולדת יצחק ולפי דברינו נשבע במורא אביו כי זה היתה מצוה חביבה עליו ור״ל שנשבע במצות מורא אביו, ודוקא במצוה זו לפי שהיה עכשיו ממהר לילך לבית אביו לקיים מצוה זו ע״כ נזכר במצוה זו ונשבע בה.

אלהי אבי אלהי אברהם. המשגיח להצליחני:

ופחד יצחק. כח דינו שאינו יכול לראות עולה:

את עניי. ע״כ ראה אלהי אברהם:

את יגיע כפי. ע״כ ראה פחד יצחק גודל העול. ואמר אלהי אבי אלהי אברהם. נכלל בזה מדת יצחק אביו ממש שמיוחד בפרנסה. ואלהי אברהם הוא לשפע עושר למעלה מדרך הטבע כמו שהיה ביצחק בזכות אברהם כמש״כ לעיל כ״ו ה׳:

לולי וגו' אלהי אברהם וגו' היה לי כי עתה ריקם שלחתני. הרי מבואר שהיה בדעתך להרע לי ולקחת כל אשר לי, רק שיראת מאלהי אברהם, ופחדת מיצחק אבי שהוא שר וגדול. ומה שהוכחת ממה שאמר לך אלהים השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, שמזה מבואר שיש לך טענות להרע לי, שע"כ הזהיר אלהים אותך, מזה ראיה להפך, כי את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, שאלהים הוכיח שאני הצדיק בריבי ועשה משפט לעשוקים וע"כ הזהיר אותך:

ד וקשה והא בפרשת וישלח (לקמן ל"ב י') כתיב ואלהי יצחק, ויש לומר דהכי פירושו שיעקב אמר איך שהקב"ה אמר אלהי יצחק: