חזקוני על בראשית פרק ל

ותקנא רחל באחתה לא נתקנאה בה עד שילדה בן רביעי שעכשיו נטלה יותר מחלקה הראוי לה מי״ב שבטים.

את בלהה שפחתה לאשה וכן בזלפה ותתן אותה ליעקב לאשה. וכתיב והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, מלמד שאף הם היו נשיו בכתובה וקדושין ולא היו השבטים בני פלגשים ולא נמצא בהם לשון פילגש רק כשמזכירים עם רחל ולאה הגבירות, ובבלהה לאחר שבלבל ראובן יצועי אביו שנתחללה וכבר נולדו גד ואשר.

דנני שנתעקרתי, וגם שמע בקלי שזכיתי לבנים.

נפתלתי עם אחתי אמרה בתחלתה דנני אלקים וחברני עם אחותי. שכשם שבצלאל הבא מאחותי נבחר להיות עושה מלאכת המשכן כך יהיה נבחר אהליאב למטה דן הבא ממשפחתי. גם יכלתי עליה שנצחתיה שבבית עולמים לא יהיה מזרעה שום בונה אלא מנפתלי הבא ממשפחתי כדכתיב וישלח ויקח את חירום ממטה נפתלי.

ותאמר לאה בגד לשון בגידה אעפ״י שנתתי לו שפחתי לא היה לו לשכב עמה מאחר שילדתי לו ארבעה בנים ואעפ״י שבא אל שפחת רחל, לרחל לא היו לה בנים. והבן השני שילדה שפחתה קראתו אשר, כלומר שבח הוא לי שהנחתיו לשכב עם שפחתי.

בגד כתיב, בא גד קרי. ד״א פי׳ שתי תיבות בא גדוד וחיל של בנים שכבר ילדתי ד׳ ועכשיו שפחתי אחד.

וימצא דודאים תאנים.

המעט קחתך את אישי שהרי אנכי נשאתי לו תחילה ואת נעשית צרתי.

וישכב עמה בלילה הוא דוגמא ויקם בלילה הוא דפרשת וישלח.

נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ואע״פ שאחותי עשתה כן, היא עשתה לפי שלא היו לה בנים. אבל אני הרבה בנים היו לי ובשביל גמילות חסד שעשיתי שמסרתי לו שפחתי, נתן אלקים שכרי ועל שאמרה כך ושאמרה כי שכר שכרתיך נקרא יששכר בשני שיני״ן.

יזבלני אישי יזבול עמי כמו בני יצאוני גדוד יגודנו המשמשים כשתים. ד״א צריך שיעשה בית מדור לי ולבני שהרי ילדתי לו ששה בנים.

ואחר ילדה בת אין כתיב בה הריון ללמדך שהיא היתה תאומים לזבולון. ד״א לכך אין כתיב בה הריון לפי שלא היתה בת אלא בשעת לידה אבל כל זמן ההריון היתה בן, ולאה דנה בעצמה כמו שפרש״י. והחליף יוסף בדינה כמו שיסד הפייט עובר להמיר בבטן אחות.

ויזכר אלקים את רחל אשריהם הצדיקים שהופכים מדת הדין למדת רחמים.

אסף אלקים את חרפתי כרת, כמו נאספה שמחה וגיל.

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף כלומר כאשר תמו ימי עבדותו שהרי בשבע שנים אחרונות נולדו כל השבטים. ורחל ילדה באחרונה דכתיב ורחל עקרה וכשנולד יוסף תמו י״ד שנה של ימי עבדותו לפיכך ויאמר, שלחני ואלכה וגו'. ד״א ויאמר, שלחני אבל קודם שנולד יוסף לא נטל יעקב רשות אמר שמא לא יתן לנו רשות ולא יניחנו ללכת עמו, כי ירא לאמר ישנאנה ויגרשנה לפי שהיא עקרה, תנן התם בסדר עולם אחד עשר שבטים ודינה כולם נולדו בשבע שנים כל אחד ואחד לשבעה חדשים. פי׳ לכל אחד ואחד ששה חדשים לעיבור ושבוע לטומאה. והכי קיי״ל יולדת לשבעה יולדת למקוטעין.

[אשר עבדתי אתך בהן בנשים ולא בילדים].

[נחשתי - לשון אות, סימן].

נחשתי תרפים היו לו ובשביל כך היה הולך לקראת נחשים.

נחשתי ויברכני פרש״י כשבאת לכאן לא היו לו בנים כדכתיב ורחל בתו וגו', חז״ק הרי פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שנולדו לו בנים ללבן קודם ביאת יעקב, ומה שכתוב כי רועה היא ולא הם היינו לפי שעדיין קטנים היו בני שנה או שנתיים.

ויאמר נקבה שכרך וגו׳ לעיל קאי, כלומר אם נא מצאתי חן בעיניך שידעתי שנתברכתי בגללך נקבה שכרך עלי וגו'. והא דכתיב נקבה שכרך משום שהפסיק בינתיים בדברים חזר לאמר ויאמר, וכפל לשון כזה יש הרבה במקרא.

אשר עבדתיך באשה ולא בשכר.

ויאמר מה אתן לך בשביל אותה עבודה שעשית עמדי,

ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה מאותה עבודה כי באשה עבדתי אבל אם תרצה שאשוב לרעות צאנך עשה לי הדבר ואז אשובה ארעה צאנך.

כל שה נקד וטלוא כלומר בחום נקוד וטלוא דווקא. אבל לא כבש ותיש ועז ולא עקודים והוא הסיר אף העקודים והזכרים זקנים שהעמיד להוליד מהם כדכתיב ויסר ביום ההוא את התישים העקודים. וזהו רמאות גדול שהרי לא היה התנאי כך ולכך עשה יעקב את המקלות מפוצלין.

חום בכשבים אבל לא בעזים כי רובם חום הוא.חום רו״ש בלע״ז.

וענתה בי צדקתי וגו׳ סרסהו וענתה לפניך בי צדקתי ביום מחר כי אתה תבא על שכרי לראות מה לקחתי בשכרי.

ביום בבי״ת.

מקל הקו״ף בפתח, בשביל הדבקות דוגמת מעשר בקר וצאן מספד תמרורים.

לבנה לח לבנה, אין בשרו נראה לבן אלא כשהוא לח. אבל הלוז והערמון בשרם לבן בין לחים בין יבשים, לכך הוא אומר לח גבי לבנה.

ולוז היינו שקדים דאמרינן בבכורות תרנגולת לכ״א יום וכנגדם לוז באילן. ואין זה קולדר״א שהרי יש מחניטתו ועד לקיטתו יותר מכ״א יום. ועוד בטנים ושקדים מתורגם בירושלמי משח דבוטנים ומשח דלוזין.

ויפצל אין לו דמיון, והוא לשון חילוק בלשון תלמוד. ועשה מהן מסוכה וגדר להכניס בהם הצאן. ולא יוכלו הנקבות לברוח מפני הזכרים והיו מתעברות לאלתר והיינו דכתיב והיה הקשורים ליעקב.

ויחמנה תיבה זו אנדרוגינוס כמו ויישרנה הפרות ועוד ארבע מלכיות מגוי יעמודנה. ותקרבו העצמות עצם אל עצמו.

ויחמו הצאן לא חש לומר על רבים לשון זכר דוגמא אם יצאו בנות שילה.

אל המקלות כמו מן המקלות. לשבור אל יוסף מן יוסף. ד״א בשביל המקלות כמו כי ארד אל בני.

ותלדן הצאן עקדים ומכאן ואילך לא הציג מקלות, אלא הכשבים שהיו עקודים ונקודים הפריד יעקב ויתן שאר פני הצאן אל אלו שהיו עקודים ואת כל חום שהיה מצאן לבן.

ולא שתם על צאן לבן שלא יהא פתחון פה ללבן לומר הניח יעקב בעדר שלי העקודים להוליד כמותם.

על צאן לבן עם צאן לבן דוגמא על שדה הארץ יחשב.