בראשית לא, יט

לגזז את צאנו. שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב:

ותגנב רחל את התרפים. להפריש את אביה מעבודה זרה נתכונה:

וְלָבָן אֲזַל לְמִגַּז יָת עָנֵהּ וּנְסִּבַת רָחֵל יָת צַלְמָנַיָּא דִּי לַאֲבוּהָא

וְלָבָן אָזַל לְמֵיגַז עָנֵיהּ וּגְנֵיבַת רָחֵל יַת צַלְמָנַיָא דַהֲווֹן נַכְסִין גַבְרָא בּוּכְרָא וְחִזְמִין רֵישֵׁיהּ וּמַלְחִין לֵיהּ בְּמִילְחָא וּבוּסְמָנִין וְכָתְבִין קוּסְמִין בְּצִיצָא דְדַהֲבָא וִיהָבִין תְּחוֹת לִשְׁנֵיהּ וּמְקַיְמִין לֵיהּ בְּכוּתְלָא וּמְמַלֵיל עִמְהוֹן וְאִילֵין הֲווֹן דַהֲוָה גָחִין לְהוֹן אָבוּהָא

ותגנוב רחל את התרפים לא נתכוונה אלא להפריש אביה מעבודה זרה לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״א:י״ט) ואפשר כי היו ללבן לעבודה זרה כאשר אמר למה גנבת את אלהי אבל לא היו כל התרפים נעבדים כי איך תמצא עבודה זרה בבית אדונינו דוד (עיין שמואל א יט יג) והקרוב מה שאומרים שהם כלים לקבל השעות ויקסמו בהם לדעת עתידות והמלה נגזרת מלשון רפה ידים (שם ב יז ב) נרפים אתם נרפים (שמות ה יז) יקראו אותם "תרפים" לרמוז בשמם כי דבורם כמו נבואה רפה תבא ברב ותכזב לעתים רחוקות כמו שאמרו (זכריה י ב) כי התרפים דברו און והנה יעשו אותם קטני אמנה להם לאלהים לא ישאלו בשם הנכבד ולא יתפללו אליו רק כל מעשיהם בקסמים אשר יגידו להם התרפים וכתוב (שופטים יז ה) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים ושם כתוב (יח ה) שאל נא באלהים ונדעה התצליח דרכינו כי בתרפים היו שואלים וכן היה הענין בישראל באפוד כי אחרי אשר הורגלו באפוד הקדש עשו כדמותו והיו שואלים בו ומאמינים בדבריו ותועים אחריו גם בחלים לא ידרשו את ה' כי אם בהם וזה טעם ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש (שופטים ח כז) כי סרו מאחרי ה' והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (בראשית ל׳:כ״ז) נחשתי וארצו ארץ קוסמים מעולם כדכתיב (ישעיהו ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו וזה טעם למה גנבת את אלהי:

ולבן הלך לגזז את צאנו. שהיה ביד בניו רחוק שלשה ימים כאשר הוא כתוב על כן ויגד ללבן ביום השלישי:

התרפים. י"א שהוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות ואחרים אמרו כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות תדבר הצורה והעד שלהם כי התרפים דברו און. ופי' הפסוק איננו כן. והקרוב אלי שהתרפי' הם על צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים ולא אוכל לפרש. והעד שהתרפים כן. התרפים ששמה מיכל בת שאול במטה עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד. והפסוק שאמר אין אפוד ותרפים. יש לו ב' פירושים האחד שאמר אין מלך ואין שר בישראל כי השם לא בחר מלך רק ממשפחת דוד על כן אמר בפסוק השני ובקשו את ה' אלהיהם ואין זבח ומצבה לע"ז. ואין אפוד שהיו עובדי הבעל עושים כדמות אפוד משה על כן אמר אפוד ולא אמר האפוד כמו הגישה האפוד. ואפוד ירד בידו. איננו אפוד שעשה משה ובמקומו אפרשנו בראיות גמורות אם גומר השם עלי. והפי' הב' שלא יעבדו השם ולא ע"ז. והנה התרפים קראם לבן אלהיו. ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל עבודת כוכבי' מאביה ואילו היה כן למה הוליכה אותם עמה ולא טמנם בדרך. והקרוב שהיה לבן אביה יודע מזלות ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת אי זה דרך ברחו:

ותגנוב רחל את התרפים - שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כענין שנאמר: אין אפוד ותרפים. כי התרפים דברו און, רגילים היו לקסום בהם.

ותגנוב רחל את התרפים. אומר בפרקי רבי אליעזר מהו תרפים היו שוחטין אדם בכור וחותכין אותו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על טס של זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת כלי לשונו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נר ומשתחוים לו והוא מדבר כדכתיב התרפים דברו און. ולכך גנבה אותן שלא יגידו ללבן כי ברח יעקב. א"נ נתכוונה לעקור ע"ז מבית אביה:

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה. גנבה אותם כדי שיחזור בו ושיאמר אלוהים הגנוב אין בו ממש. כדברי יואש שאמר (שופטים ו') אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו. וכמו שאמר הכתוב (יחזקאל כ"ח) האמור תאמר אלהים אני לפני הורגיך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך:

ותגנב רחל את התרפים. דעת הרמב"ן בתרפים כי היו כלים לקבל השעות ויקסמו לדעת העתידות. והמלה נגזרה מלשון נרפים ויקראו להם תרפים לרמוז עליהם כי דבריהם כמו נבואה רפה, תבא ברוב ותכזב לעתים רחוקות. והיו מדברים מדרך חכמת השעות והוא שכתוב (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. ולמה גנבה אותם כדי שלא יגלו לאביה אם ישאל בהם כי בורח יעקב. ומה שאמר לבן ליעקב למה גנבת את אלהי לאות ולעד כי התרפים היו אלהיו.

והנה לבן היה קוסם ומנחש כענין שכתוב נחשתי, וארצו חרן היא ארץ קדם מלאה קסמים, הוא שכתוב (ישעיהו ב׳:ו׳) כי מלאו מקדם וגו'. גם בלעם בן בעור הקוסם משם היה, הוא שכתוב (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם.

וכתב רבי אברהם ז"ל הקרוב אלי שהתרפים היו על צורת בן אדם והיא צורה עשויה לקבל כח העליונים ולא אוכל לפרש, והעד בזה התרפים ששמה מיכל במטה עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד. ומה שאמר הכתוב (הושע ג׳:ד׳) ואין אפוד ותרפים שלא יעבדו את ה' ולא ע"ז, ע"כ.

ורבינו חננאל כתב כי מה שגנבה אותם כדי שיחזור בו ושיאמר אלוה הגנוב אין בו ממש, כדבר יואש שאמר (שופטים ו׳:ל״א) אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו. וכמו שאמר הכתוב (יחזקאל כ״ח:ט׳) האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך ואתה אדם ולא אל ביד מחללך.

ובמדרש למה גנבה אותם שלא יהיו מגידים שיעקב בורח וכי התרפים מדברים והלא כתיב (תהלים קטו) לא יהגו בגרונם. א"ל אין דכתיב (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. כיצד עושין מביאים אדם בכור ושוחטין אותו ומולחין אותו במלח ובבשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחים הציץ בכשוף תחת לשונו ונותנים אותו בקיר ומדליקים לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמהם בלחש וזהו שכתוב כי התרפים דברו און. ומה שגנבה אותם כדי לעקור עבודת גלולים מבית אביה. וכן הקב"ה הבטיח לבניה להעביר ע"ג מן העולם הוא שכתוב (ישעיה ב) והאלילים כליל יחלוף.

ותגנב רחל את התרפים שלא יגידו בריחת יעקב והתרפים עשויים לקסום בהם, כענין שנאמר אין אפוד ותרפים, כי התרפים דברו און.

ולבן הלך לגזוז את צאנו. אשר ביד בניו ומצא יעקב מקום לילך בלא ידיעתו ואף רחל מצאה לגנוב את התרפים שהיו מדברים ואומ' ע"י מכשפים ולכך חמדתן רחל אבל לבן היה עובד אותן ועשה אותן ע"ז וגנבה רחל את התרפים ויעקב לב לבן וע"י שתיהן נרדף אחריהן:

ותגנוב רחל את התרפים הטעם לפי שלא יגידו לאביה כי בורח יעקב ולהפריש אביה מעבודה זרה ושיאמר לבן אלוה גנוב אין בו ממש ור"א הקשה א"כ למה הוליכה אותם עמה ולא טמנתם בדרך ונראה לי להשיב שלא מצאה זמן להטמינם בדרך לפי שהיה ליעקב שפחות ועבדים רבים וי"ב בנים והיו רואים אותה עושה כן והיתה רוצה שאפי' יעקב לא ידע זה עד שיגיעו למקום חפצם ואז תמצא בביתה מקום וזמן. ומה הם תרפים י"א שהוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות ואחרים אמרו כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות ותדבר הצורה שנאמר כי התרפים דברו און ונגזר מלשון נרפים אתם שדיבורם כנבואה רפה דברו אמת על הרוב ולעתים רחוקו' יכזבו וזהו דברו און ועושים אותם הרשעים לאלוה לא ישאלו בש"י ולא יתפללו אליו רק כל מעשיהם ע"פ התרפי':

לגזז את צאנו. והוא עת שמחה ומשתה לכל המשפחה כידוע בשמואל א׳ י״ג ובכ״מ. ע״כ הלכו כל אנשי בית לבן מש״ה ותגנב רחל וגו׳. היה שעת הכושר לכך לעשות בביתו כך. והיא עשתה כדי שלא ינחש לבן בהודעו ולא ידע מאומה מאופן הבריחה:

ולבן. ויעקב כוון העת שלבן לא היה בביתו, כי הלך לגזוז צאנו, ורחל גנבה את התרפים, שלא ינחש ע"י התרפים הדרך שהלך שם יעקב, וזאת עשתה שלא מדעת יעקב:

ע אמר זה משום קרא שאחריו (פ' כ"ב) שכתוב ביום השלישי וגו', למה לא נודע לו עד יום השלישי:

פ דאם לא כן אשר לאביה מיותר, אלא להפרישו וכו':