בכור שור על דברים פרק א

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. סמוך למיתתו סידר להם את התורה, כדי שלא ישתכחו את המצות, ואומר כי אלה הדברים שהוא מזכיר להם עכשיו, נאמרו בעבר הירדן:

בערבה. בערבות מואב אמרם משה להם, וניתנו להם מול סוף כלומר לאחר שגזר להם הק' ים סוף:

מול. לשון גזר, כמו מול את בני ישראל, שהוא גזר את בני ישראל אלא שאותו לשון ציווי וזה שם דבר, כמו לגוזר ים סוף לגזרים. ואונקלו' תרגם מול קבל, כמו מול:

בין פארן ובין תפל. פארן הוא הר סיני, כי מדבר פארן ומדבר סיני אח' הוא. ובין תופל נרא' לי שזהו מרה. על שם שהיו המים המרים ולא יכלו לשתותו בלא תיקון, נקרא תופל, כמו היאכל תפל מבלי מלח. ומונה והולך המקומות שנתנה להם תורה, ונקט פארן דזהו סיני תחילה, שהוא עיק' נתינת התורה. ואחר כך מרה, דכתי' שם שם לו חוק ומשפט:

ולבן וחצירות. כמו שדה חצרות, ושדה קורא לבן כמו שדה לבן, שאף שם נאמר מקצת התורה. אי נמי על שם שנתנגעה מרים שם קורא חצרות לבן, דכתי' והנה מרים מצורעת כשלג שהוא לבן:

ודי זהב. אהל מועד, לפי שיהו הקרשים מצופים זהב וכתי' והמלאכ' היתה דים לכל המלאכה, קורא לדי זהב, ושם נמי נתנה [תורה], דכתי' ויקרא אל משה [וידבר ה' אליו מאהל מועד] וצוה שם כל הקרבנות. ולכך מנה אותם מקומות שנתנה בהם תורה, שהוא רוצה לסדר, כי תורה מקומות מקומו' נתנה אבל רבותי' אמרו שנתנה כולה בסיני ונשנית באוהל מועד ונשתלשת בערבות מואב כאן. ואיכא למ"ד כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ונשנית בערבות מואב. ולפי הפשט דבין ארבעה מקומות הללו נתנה, בין פארן דזהו סיני, ובין תופל שהוא מרה, ולבן וחצירות אחד הוא כדפרי' ודי זהב זהו אהל מועד. ואונקלוס תרגם לפי הדרשה. ועתה בא לסדר ולהזהיר על הכל במדבר בערבה, דזהו בערב' מואב כדמפרי' ואזיל, אלא שסיפר להם הגילגולים שבאו עליהם, ועל מה נתאחרו כל כך במדבר, כי אילו שהוא עתה מדבר אליהם, קטנים היו, ויש מהם שלא נולדו באותה שעה, וסיפר להם כל המאורע, ואחר כך באר להם את התורה:

אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר. כלומ' אין מחרב אלא דרך אחד עשר יום עד קדש, אם היינו הולכים דרך הר שעיר שהוא דרך הישר. אבל אנו איחרנו הרבה, שסיבבנו את הר שעיר ולא הלכנו דרך הישר, דכתי' ונסב את הר שעיר ימים רבים. ורבותינו פי' שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך, כדכתי' ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן [וגו', וכתי'] וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, הלכו עד קדש ברנע. כי בעשרים ותשעה בסיון שלחו מרגלים שכלו הארבעים יום בתשע באב, כדכתי' ויבכו העם בלילה ההוא שקבע להם בכיה לדורות, כי תמוז היה דההוא שתא מליאה ועתה נמצא שעשו מחרב עד קדש ארבעים יום חסר אח', כי בעשרים נסעו, הרי י' מאייר, כי יום עשרים בכלל והוא בו עשרים ותשעה מסיון, הרי ל"ט וחדש אכלו השליו שהוא כ"ט, ושבעה לסגירת מרים, הרי ל"ו, וג' ימים הלכו כדאית' בתענית. ויום חדש ל' ביום ל' נצטרעה מרים וכלו ימי הסגר בל"ו. אי נמי בהסגר מקצת היום ככולו דכתי' וראה הכהן ביום השביעית שאינו ממתין עד השמיני, ונסעו בשביעי להסגר:

בעשתי עשר חדש באחד לחדש. בראש חדש שבט, ל"ז יום קודם מיתתו, כי בז' באדר מת משה:

אחרי הכותו. שראו שנפלו לפניהם שני מלכים חזקים והכירו שבחינם הניחו אבותם לכבוש את הארץ, התחיל להוכיח':

הואיל. רוצה כמו ויואל משה לשבת:

בעת ההיא. כשבא יתרו וראה שלא יכולתי לעמוד ונתן לי עיצה:

ככם אלף פעמים. כמו שכופלין האשיקיר וזהו דבר שאין לו מספר:

כאשר דבר לכם. כלומר כמו שדיבר לכם עליכם, שאמר לאברהם אם יוכל איש למנות את עפר הארץ. וי"ל שאינו ברכה אלא אמר להם יודע אני שיוסף עליכם הק' ככם אלף פעמים, וכ"ש שלא אוכל לסבול אתכם:

וידועים לשבטיכם. שידוע וניכר לבני שבטים שהם חכמים:

ואצוה את שופטיכם [וגו'] ואצוה אתכם. לשפטי' שיסבלו בעלי דינין. ואצוה אתכם שתהא אימת דייך עליכם:

כקטון [כגדול]. כעני כעשיר, שלא יהא זה לבוש איצטליא בת מא' מנה וזה צררא בר זוזה. אלא אומרין לו או לבוש כמותו או הלבישיהו כמותך, שלא יסתתמו דבריו של עני. אי נמי כקטון כגדול דין קטון כדין גדול, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה:

לא תגורו מפני איש. לא תיראו כמו ויגר מואב. ורבותי' דרשו אל תכניסו דבריכם לשתוק מלומר הדין מפני איש, ולישנא דכינושא הוא, כמו אגרה בקיץ לחמה:

כי המשפט לאלהים הוא. לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותין לזה, אלא שמטריחין אותו להשיב ממון לבעליו ונמצאו דנין את הק':

ונסע מחורב [וגו'] כאשר צוה ה'. שאמר לנו רב לכם שבת בהר הזה:

ראה נתן ה' לך את הארץ. יכול אתה להבין ולראות במה שהביאך ממקום שרף ועקרב ואויבים רבים בלא פגע, שהוא רוצ' לתת לך את הארץ:

עלה רש. כי הכל מוכן:

וייטב בעיני הדבר. כי הייתי סבור כי לישר הדרך לפניכם אתם שולחים ולידע מה אתם צריכים להכין דייק סוללות אבל ישראל לא היתה מחשבתם כך, אלא לידע אם ילכו אם לא ילכו:

ובדבר הזה אינכם. אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות אינכם מאמינים בו שיצליח אתכם וילחם בתמי', כן אמרתי להם. שמא תאמרו אם עשה כבר, הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא הולך לפניכם [וגו'] לתור לכם מקום לחנותכם ארץ ישר' שתר ומקרב אתכם אליה שתחנו ותשכנו בה. אי נמי מקום לחנותכם כשאתם (נושאים) [נוסעים], הוא תר לכם מקום ראוי שתחנו שם:

אם יראה איש. מה שהם רוצים, אעשה להם, שאינם רוצים בארץ והם לא יראוה, ויהושע וכלב שחפצים בה, הם ילכו בה:

בגללכם. לפי שאתם מקטני אמונה והיה לי לפ' בפירוש שאוציא מים מן הסלע. ואמרתי המן הסלע הזה נוציא לכם מים? ואמרתם לא היה סבור שיצא משם מים ומקרה הוא, ולכך הקפיד הק'. ואילו פירשתם דברי כמו שהייתי רוצה לומ', וכי סבורים הייתם שיעשה לכם הק' נס כזה שנוציא לכם מן הסלע הזה מים, כמו שיעשה, אי נמי וכי אנו יכולים להוציא מים מן הסלעים לא במצות הק', לא היה מקפיד. ובשביל שלא פירשת' כהוגן, הקפיד הק' והיינו בגללכם:

אותו חזק. לסמכו ולהחזיקו בדברים:

ותהינו. כשאמר לכם הק' הנה נתתי לפניכם את הארץ אמרתם לא, שלא רציתם לעלות, וכשאמר לא תעלו ולא תלחמו אמרתם הן, ותהינו:

כאשר תעשנה הדברים. שעוקצין את האדם מכאן ומכאן ואינם ממיתין אותו. כך ויכום ויכתום, שהכריתו אותם הכה ופצוע, אבל לא הרגם, שלא רצה להפילם בחרב אויבים, שלא יגדילו פיהם עליהם ושלא יחללו שם שמים. תדע שלא מנה הנופלים במלחמה כדרך שאר מלחמות, ולי נראה שזהו וישמע הכנעני [וגו'] כי בא ישראל דרך האתרים [וגו'] וישב ממנו שבי, אבל לא הרגו מהם. ואחר כך נקמם הק', כדכתי' וידר ישראל נדר לאמר [וגו] ויתן את הכנעני [וגט'] ויקרא שם המקום חרמה. בחרמה היו שתי המלחמות:

לא האזין אליכם. שתרשו את הארץ: