דברים א, מה

ולא שמע ה' בקלכם. כביכול עשיתם מדת רחמיו, כאלו אכזרי:

וְתַבְתּוּן וּבְכִיתוּן קֳדָם יְיָ וְלָא קַבִּיל יְיָ צְלוֹתְכוֹן וְלָא אַצֵית לְמִלֵיכוֹן

וְתֵיבְתּוּן וּבְכִיתוּן קֳדָם יְיָ וְלָא קַבֵּיל יְיָ צְלוּתְכוֹן וְלָא אָצִית לְמִילֵיכוֹן

ותשבו ותבכו לפני ה' לא הזכיר שם הכתוב הבכי הזה שאין צורך להזכירו אבל משה הזכיר זה עתה לשבח כי נחמו על חטאתם ולהגיד להם שהיה העון ההוא גדול מנשוא כי באה עליו השבועה הגדולה וגזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע (ר"ה יח):

ולא שמע ה' בקולכם. מפני חלול השם שעשו שלא תספיק בו כל תשובה אלא מיתה ממרקת וגם היה גזר דין שיש עמו שבועה אחר שהעירו אזנם משה ויהושע וכלב אל התשובה ולא שבו אפילו אחר כך אלא מיראת עונש ולכן לא הספיקה התשובה להסיר העונש הנגזר בעולם הזה. כמו שהיה הענין בקין ובשאול בדבר עמלק ובבני עלי.

ולא האזין אליכם. אפילו להאריך ולא לבטל גזירת הבנים אפי' אחר מות האבות ובזה הוכיחם שלא היתה תשובתם שלמה ולפיכך לא השיגו דבר אפי' בדמעתם:

ותשבו ותבכו הוא שנאמר בפ׳ שלח ויתאבלו כל העם מאד. ודינו להיות נכתב תכף אחר וסעו לכם המדברה דרך ים סוף.

לא האזין אליכם. שתרשו את הארץ:

ותשובו ותבכו וגו׳ ולא שמע ה׳ וגו׳. צריך לדעת כונת הכתוב, אם הכונה בזה ששבו מהמלחמה ויבכו על מה שהכו מהם האמוריים, אין ידוע מכון הספור בזה. גם אמרו ולא שמע וגו׳ ולא האזין וגו׳ אם הבכי היה על צרה שעברה עליהם, מה מקום למאמר זה. אכן נראה שכונת הכתוב היא שאחר שהכום האמוריים נכנעו לפני ה׳ ושבו בתשובה גם בבכי על עון כמשפט השבים, ואף על פי כן גדלה צחנתם שלא שמע ה׳ תשובתם ולא האזין לבכיתם.

ותשבו ותבכו לפני ה׳. לא נתבאר מה רצו בבכייתם. וכי אפשר להמיר שבועת ה׳ חלילה. אלא בשביל זה בכו להסיר מהם גזרת הטלטול שזה לא היה בשבועה. וע׳ בסמוך:

ולא שמע ה׳ בקלכם וגו׳. שני אופני תפלות המה המתקבלים לפני ה׳. א׳ מי שאינו יכול לסדר תפלתו בלשון צח כמדבר לפני המלך. אבל מ״מ כיון שצועק מנהמת הלב במרירות הקב״ה שומע תפלתו וע״ז כתיב אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי תחנוני. פי׳ הקול לבד בלי הצעת דברים המה תחנוני. ובשעת י״מ כתיב וישמע את קולנו. היינו הקול לבדו. וע״ז אמרו חז״ל בפ׳ חלק רחמנא לבא בעי. ובזה האופן שמבקש רחמים במרת לב אמרו תפלה בכל לשון ואי׳ בסוטה רפ״ז משום דרחמי הוא היינו המדבר במרת לב בעל הרחמים ית׳ שומע צרת נפשו. וה״ז כמו שבא לפני מלך בו״ד שהד״א הוא לדבר בלשון המלך מ״מ מי שבא לצעוק רחמים ממרת נפשו אין מלך של חסד מקפיד עליו ושומעו בכל לשון שהוא מדבר ונוח לפניו לפרש מרי שיחו. כך הקב״ה רב חסד אע״ג שאין ד״א מלבקש מלפניו כ״א בלה״ק בלשון שהקב״ה מדבר כ״י את נביאיו. מ״מ מי שבא במרי שיחו ונוח לו לפרש בלשון חול הקב״ה שומעו בכל לשון ולא גרע מקול בעלמא. אבל יש תפלה שאינו בא במרת הלב כ״א בחין ערך שפתים בשביל אחר וכדומה אז ודאי אינו מד״א כ״א בלשה״ק כמו הבא לפני מלך בו״ד בזה האופן. וכאן היה שני אופנים. והיינו דכתיב ולא שמע ה׳ בקלכם. היינו מרת נפשכם:

ולא האזין אליכם. לשמוע דברים נעימים. וע׳ להלן ה׳ כ״ה:

ותשובו ותבכו לפני ה', ששבתם בתשובה והגם שלא שמע ה' בקולכם לבטל הגזרה מכל וכל, בכ"ז הועיל קצת:

ג (דבק טוב) דאם לא כן הלא שם זה הוא של רחמים ולמה מזכירו על הפורענות: