דברים א, יג

הבו לכם. הזמינו עצמכם לדבר:

אנשים. וכי תעלה על דעתך נשים, מה תלמוד לומר אנשים, צדיקים: חכמים. כסופים:

נבונים. מבינים דבר מתוך דבר זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים. חכם דומה לשלחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשלחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו:

וידעים לשבטיכם. שהם נכרים לכם, שאם בא לפני מעטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר וידעים לשבטיכם:

בראשיכם. ראשים ומכבדים עליכם שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:

ואשימם. חסר יו"ד, [לומר] למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דיניהם, שהיה להם למחות ולכון אותם לדרך הישרה:

הָבוּ לְכוֹן גֻבְרִין חַכִּימִין וְסוּכְלְתָנוּן וּמַדְעָן לְשִׁבְטֵיכוֹן וֶאֱמַנִנוּן רֵישִׁין עֲלֵיכוֹן

זַמְנוּ לְכוֹן גּוּבְרִין חַכִּימִין וְסוּכְלְתָנוּן מֵרַעֲיוֹנֵיהוֹן וּמָארֵי מַנְדְּעָא לְשִׁבְטֵיכוֹן וְאֵימַנִינוּן רֵישִׁין עֲלֵיכוֹן

וידעים לשבטיכם "שיהיו ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאי זה שבט הוא, אבל אתם מכירים אותו, שגדלתם אותו" לשון רש"י (רש"י על דברים א׳:י״ג) מספרי. ואם כן, יהיה לשבטיכם קשור עם וידועים. אבל על דרך הפשט, טעמו הבו לכם לשבטיכם אנשים חכמים. ועל דעתי, טעם וידועים שהם ידועים לשופטים, כלומר, שמעלתם ידועה וניכרת למנותם בה שופטים. וכלל מעלות השופטים במלת וידועים, כי השופטים צריכין להיות (שמות כא יח): "אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע" כאשר אמר יתרו, ואלה היו ידועים לשופטים מתחלה, כי היו הכל אומרים "ראוי זה להיות שופט".

הבו. מלה זרה והיה הה״א ראוי להתנועע בשו״א ופת״ח:

וידועים. שהם היו ידועים שיכירום הכל:

ואשמם כתיב חסר יו"ד לומר לך י"פ הוזהרו על הדינין בתורה. ד"א ואשמם חסר לומר לך כי האשם הוא בראשים בשביל שיש בידם למחות ואינם מוחים:

ואשימם בראשיכם. שיהיו ראשים ומכובדים עליכם שתנהגו בהם יראה וכבוד, ודרשו רז"ל ואשימם בראשיכם, ואשמם כתיב, כלומר שאשמותיהם של ישראל תלוין בראשי השופטים שלהם שלא מחו בידם, אע"פ שבספרים שלנו כתוב ביו"ד.

ואשימם ואשמם חסר יו״ד ה״ג בפרש״י. והסופרים מצאו בתחלה בפרש״י יו״ד וי״ו ונקודה אחת על הוי״ו כדי להשלים התבה כענין זה י״ו והיו סבורים שהוא אלף והרגילו מהיום הזה לכתוב חסר א'.

וידועים לשבטיכם. שידוע וניכר לבני שבטים שהם חכמים:

הבו לכם וגו׳. אמר לכם להקדים טעם מאמר ״לשבטיכם״, כי זה מהנאות לכם כשיהיה כל שבט שופטיו ממנו. ועין מה שכתבתי בפרשת פנחס בפסוק ״יפקד ה׳ אלהי הרוחות איש על העדה״ וגו׳ (במדבר כז:טז), ושם תשכיל אופן הנאות שיש בדבר הזה, והוא אמרו ״לכם״.

ואשימם וגו׳. פרוש, הגם שאני אומר לכם ״הבו לכם״ שאתם הם הבוחרים אותם, לא יהיה תחת מאמרכם ורשיונכם, אני אשים אותם לראשים עליכם לרדותכם במקל וברצועה.

הבו לכם אנשים וגו'. מתחילה תלה בהם בישראל שיהיו ממונים מהם, ואח"כ אמר ואשמם בראשיכם משמע שמפי משה יהיו ממונים, ועוד בי"ת של בראשיכם מה טיבו כי הל"ל ואשמם ראשיכם ורז"ל דרשו (ספרי א יג) שאשמת העם תלויה בראשיהם. אמנם צריך לפרש זה כפי הפשט ואומר כי הראשים שהזכיר אינן הדיינים כ"א נשיאי השבטים, ואמר משה אתם יש בידכם כח למנות דיינים שיהיו רודים בשבטיכם אבל אין בכם כח להשליטם גם על הנשיאים כי אם אני, וע"כ אמר אתם הבו לכם אנשים כו' לשבטיכם שיהיו רודים בכל שבטיכם ואני אשימם גם בראשיכם שיהיו רודין גם בנשיאים שהם ראשיכם.

הבו לכם. אתם תבחרו מביניכם:

חכמים. כבר נתבאר בס׳ בראשית מ״א ל״ג דשם חכם הונח על ב׳ הוראות. א׳ שלמד הרבה. ב׳ מי שהוא בר שכל להשכיל איך לעשות. וכך פי׳ המקרא בדניאל יהב חכמתא אוקים גירסא בסיעתא דשמיא או למוד כל החכמות. לחכימין למי שהוא בר שכל ויודע איך להתנהג בחכמתו ושני דברים אלו נכלל בשם חכמים:

ונבונים. הן המה מחדשים בהלכה מדעת עצמם:

וידועים לשבטיכם. המה יראי ה׳ אשר באמת אין לאדם ידיעה ברורה מה בלב חבירו רק ממה שרואה שרוח הבריות נוחה הימנו מסתמא גם רוח המקום נוחה הימנו. ומי שיש בו י״ש דבריו נשמעין לבריות וכ״ז נכלל בוידועים לשבטיכם שראוים המה לכך:

ואשימם. לשון שררה כמו שום תשים עליך מלך:

הבו לכם, יתרו אמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים וכו' שמשמע שמשה יבחור אותם, ומשה אמר הבו לכם היינו שישראל יבחרו אותם, כי לבחירת שרים ושופטים אלה היה צריך [א] שיהיו חכמים ונבונים, ואלה נודעו לישראל כל שבט ידעו החכמים והנבונים שביניהם, אמנם שיהיו יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע שהם דברים שבלב זה לא יוכלו ישראל לדעת וע"ז אמר יתרו ואתה תחזה, שמלת חזה מציין החזיון ברוה"ק, וע"כ צוה משה שישראל יבחרו מכל שבט ושבט החכמים והנבונים שבהם, ועז"א וידועים לשבטיכם, ומשה יבחר מהם ברוה"ק מי שהם יראי אלהים ואנשי אמת ושונאי בצע ומצד זה יתיחס המנוי אל משה ועז"א ואשימם בראשיכם:

ש שכל הבה ל' הזמנה והכנה לדבר הוא פירוש תנו עצה או עזר לדבר זה. הרא"ם:

ת והא דלא פירש רש"י זה לעיל גבי שלח לך יש לומר דק"ל טפי הכא מהתם משום דתנן כל הכשר להעיד כשר לדון ונשים הואיל ופסולין להעיד פסולין לדון א"כ אנשים למה לי :

א מלשון חמוד כלומר שהעולם חומדין להם שאינם מגמגמין בלשונם וגם אינם מאריכין בדבריהם. ועוד יש לומר כסופים לשון בושה כלומר שבושים ממעשיהם הרעים ואם הם רוצים לעשות איזה מעשה מתחלה רואים מה הוא התכלית כדי שלא יתביישו מאותו מעשה שיעשו וזה נקרא חכם על דרך החכם עיניו בראשו והוא שאמרו אל תהי רשע בפני עצמך:

ב ר"ל שנושא ונותן בפרקמטיא:

ג כדרך הדיינים:

ד לשון אשמה ואף על פי שהל"ל ואשמכם בראשיכם לפי שכל הפרשה היא לנוכח אף על פי כן אין משיבין על הדרש. הרא"ם. והא דמהפך רש"י ומפרש בראשיכם קודם ואשימם משום דלפי סדר המקרא משמע להיפך מפירוש רש"י דמשמע אשמת הדיינים הוא על ראשיכם דהיינו ישראל דאם לא כן הל"ל ואשמם בראשם לכן הוכרח רש"י לפרש בתחלה מלת בראשיכם שתהיו נוהגים בהם כבוד ואחר כך מפרש מלת ואשמם והוא סוגיית רש"י כמ"ש והשתא אתי שפיר: