בכור שור על בראשית פרק מג

גם אנחנו גם טפינו. כלו' אין ספק מוציא מידי ודאי אי אפשר לנו לילך בלא בנימין ואם לא נלך הרי כולנו מתים ודאי ברעב ואם ילך בנימין ספק יקראהו אסון ספק לא יקראהו אסון מוטב להניח את הספק ולתפוש את הודאי שאם לא נלך ימותו ס' וששה נפשות:

אנכי אערבנו. שאשים נפשי ועיני עליו לשומרו מחמה ומצינה ומחיות רעות ומליסטין אמסור נפשי עליו וכל טצדקו דאית לי למעבד אעשה בשבילו בכל מאמצי כחי תנה אותו על ידי ולא תהיה קדרה דבי שותפי שאם תמסרנו לכולנו האחד יסמוך על חבירו ואל תפחד על עלילת הכסף כי הוא לא היה אז עמנו:

והצגתיו. אעמידנו כמו ויצג את המקלות, אם בפשיעתי יקראהו אסון וחטאתי וגו':

כי עתה שבנו זה פעמים. ולא נתייקר השער עלינו כי היה דעתם לילך ולשוב בעוד שתהיה להם תבואה הרבה קודם שייתיקר השער יותר מדאי:

מזמרת. לשון שבח וזמר ממה שבני אדם רגילין לשבח בהם את הארץ שאומרים כמה טובה ארץ ישראל שיש בה פירות טובות כאילו מזמרין ומשבחין את הארץ:

וכסף משנה. כסף שני לקנות תבואה וגם הכסף המושב לשלם:

אולי משגה הוא. ששכחתם לשלם דמי התבואה הראשונה:

ויעמדו לפני יוסף. אבל יריאים היו לדבר אליו:

כי הובאו בית יוסף. סברו כי למשמר מביאים אותם על דבר הכסף כגנבים כי אין דרך הסוחרים להביאם בית יוסף אלא למשמר או לוועד:

פתח הבית. קודם שנכנסו לבית שאם יכנסו לבית ויראו השלשלאות והכבלים ואח"כ יודו יאמרו על כרחכם הודיתם שראיתם שאתם תפוסים ולא מחמת נאמנות:

וכסף אחר. כלו' זה מוכיח עלינו שדעתינו להשיב מיום שיצאנו מביתינו כי הבאנו כסף אחר לקנות:

ויוצא אליהם את שמעון. כלו' אין לי מעתה אליכם לא ערבות ולא שום עירעור:

וירחץ פניו. שלא יראו הדמעות על פניו:

וישימו לו לבדו ולהם לבדם. מפני גדולתו כי אין דרך לאכול על שולחן המלך רק גדוליו ומיודעיו ולהם לבדם לאחיו ולמצרים לבדם אלא שאחיו היו סמוך לו כמו שנ' וישבו לפניו:

ויתמה האנשים. על שהיה יודע דרך לידתן:

חמש ידות. שהיה מרבה לו משאות והיו סבורים על שבא במצותו: