בראשית מג, כג

אלהיכם. בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, ואלהי אביכם, בזכות אביכם נתן לכם מטמון:

וַאֲמַר שְׁלַם לְכוֹן לָא תִדְחֲלוּן אֱלָהֲכוֹן וֵאֱלָהָא דַּאֲבוּכוֹן יְהַב לְכוֹן סִימָּא בְּטוֹעֲנֵיכוֹן כַּסְפְּכוֹן אֲתָא לְוָתִי וְאַפֵּיק לְוָתְהוֹן יָת שִׁמְעוֹן

וַאֲמַר שְׁלָם לְכוֹן מִן רִבּוֹנִי לָא תִידַחֲלוּן אֱלָהֵיכוֹן וֵאלָהָא דַאֲבוּכוֹן יְהַב לְכוֹן סִימָא בְּטוֹנֵיכוֹן כַּסְפֵּיכוֹן אָתָא לְוָתִי וְאַפֵּיק לְוַותְהוֹן יַת שִׁמְעוֹן

נתן לכם מטמון באמתחותיכם אמר רבי אברהם (אבן עזרא על בראשית מ״ג:כ״ג) יתכן שהיה לאדם מטמון בביתו ושכחו ויצא בגורלכם כי כספכם בא אלי והנה הם דברי נחומים כי איך יצא לכל אחד כספו במשקלו אבל כל דבר מכוסה יקרא מטמון טמן עצל ידו בצלחת (משלי יט כד) יש לנו מטמונים בשדה (ירמיהו מא ח) והנה אמר להם כי דרך החמרים לוקחי התבואה לשום כל אחד כספו בשקו והנה המשביר לקח מן הבאים שקיהם ומלא עשרה שקים שבר והכסף טמון תחת התבואה ובא אדניו וצוה אליו לשפכם אל כלי בני יעקב כי רצה למהר לשלחם או מפני שלא בא הכסף אליו והנה לכל אחד בפי אמתחתו כספו במשקלו כי כל איש יביא בדמיו כסף שוה חמור לחם וזה יקרה תמיד בשוקים ובאוצרות הנמכרים ברוב מהומות העם:

נתן לכם מטמון. יתכן שהי' לאדם מטמון בביתו ושכחו כאשר שמו באוצר ויצא בגורלכם כי כספכם בא אלי:

ואלהי אביכם - הכל היו יודעים שמלומדים בניסים היו.

ויוצא אליהם את שמעון. כלו' אין לי מעתה אליכם לא ערבות ולא שום עירעור:

שלום לכם וגו׳. אמר כן האיש מעצמו מבלי דעת כונתו של יוסף מה היא, ולדבריהם זכרונם לברכה (תנחומא) שאמרו כי הוא מנשה, יפה כח הבן מכח האב וידע כי יסכים על דבריו. ואמרו אל תיראו, לפי שהוכר בפניהם היראה דהיו יראים דכתיב (בראשית מג:יח) ״וייראו האנשים״.

נתן לכם מטמון. פרוש, איזה אדם טמן שם הכסף, וה׳ נתנו לכם ביאוש הבעלים, ובני נח אינם מצוים על הכרזת אבדה. ולחזק לבם הוציא אליהם את שמעון להראות כי שלום להם.

אלהיכם וגו׳. כאומר ידענו השגחת אלהיכם מפליא לעשות:

ויאמר שלום לכם אל תיראו. ר"ל לא הבאתי אתכם כאן בעבור זה, אלהיכם ואלהי אביכם, במדרש בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם, מכל מקום כספכם בא אלי, פירשו שאחר שהטעם מה שהקדים ה' שיהיה במצרים שבע גדול ואחריו רעב בכל הארצות, הוא כדי לקיים מ"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול, ומצרים היתה אז עניה, והזמין ה' שכל הארצות הביאו לשם כסף וזהב עד שנתעשרו והיה להם רכוש גדול, שיקחו ישראל עמהם בצאתם. עפ"ז אמר להם אחר שכל הכסף המובא מכל הארצות הוא בשבילכם, שעתידים אתם לקחתו כהבטחת ה', א"צ שאתם תתנו ג"כ כסף, אחר שהוא רק בשבילכם, ובאשר לא נודע באיזה זכות יהיה מה שיצאו ברכוש גדול אם יהיה בזות עצמם או בזכות אבותיהם, אמר אלהיכם ואלהי אביכם, ר"ל או שהוא בזכותכם מצד שהוא אלהיכם, או שהוא מצד שהוא אלהי אבותיכם, ועז"א בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם, נתן לכם מטמון באמתחתיכם, ר"ל אחר שהכסף המובא מכ"מ הוא רק מטמון, שטומנים אותו באוצר לעת יצ"מ שיהיה אז שלכם, א"כ המטמון הזה יהיה באמתחותיכם, כי למה לכם לתתו באוצר של פרעה אחר שהוא בשבילכם, ומפרש כספכם בא אלי, כל הכסף הבא אלי מכל המקומות הוא כספכם המוכן בשבילכם, ועז"א מכל מקום [פי' מכל המקומות] כספכם בא אלי: