אבן עזרא על דברים פרק לא

וילך. הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו וחזק לבם בדברי יהושע על כן כתוב אחריו ואתה תנחילנה אותם ולפי דעתי כי אז ברך השבטים ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב:

לצאת ולבוא. במלחמה והטעם כי אילו לא הייתי מת עתה אין בי יכולת להלחם ואין לכם צורך למי שיעזור אתכם כי השם ישמיד הגוים גם יהושע והעד מה שראיתם בעיניכם במלחמת סיחון ועוג:

ועשיתם להם. לשבור מצבותם:

חזקו ואמצו. אחר שתדעו שה' הולך עמכם בכל מקום שתלכו להלחם:

חזק ואמץ. גם כן אמר משה ליהושע שהוא הפקיד עליהם :

כי אתה תבוא את העם הזה. ענין את כמו עם:

ויתנה אל הכהנים בני לוי. שהם מורי התורה:

ואל כל זקני ישראל. הסנהדרין או טעמו כמו ויצו משה וזקני ישראל:

מקץ שבע שנים. תחלת השנה:

למען ילמדו. כל השנה ג״כ השבת:

וגרך. אולי יתיהד:

וכאשר ישמעו ישאלו וילמדו מי שאינו חכם והבנים שהם קטנים:

קרבו ימיך למות. כי לכל א' יש לו עתים קצובות וכבר פירשתי זה:

וילך משה. ממחנה ישראל כי שם היה ובא אל מחנה השכינה:

וירא ה' באוהל. הידוע הטעם כי עמוד הענן היה על הפתח והשם היה נראה באהל וזהו הכבוד ודבור ואצונו זהו ויצו את יהושע בן נון במצו' השם יתברך על כן אמר אשר נשבעתי להם ואח״כ פרשת הנך שוכב עם אבותיך ואין מוקדם ומאוחר בתורה וכן פ' ויהי ככלות משה לכתוב דבקה עם ויכתוב משה את התורה הזאת:

וקם העם הזה. לא יתכן היותו דבק עם אשר לפניו כי מה טעם העם הזה וזנה:

וטעם וזנה. לצאת במחשבתו מתחת רשותו:

אחרי אלהי נכר הארץ. ידענו כי השם אחד והשנוי יבוא מהמקבלים והשם לא ישנה מעשיו כי כולם בחכמה. ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום על כן כתוב את משפט אלהי הארץ על כן אמר יעקב הסירו את אלהי הנכר והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר. והמשכיל יבין:

וטעם בקרבו. שב אל נכר כאילו אמר וזנה אחרי אלהי עם נכר שהם אלהי הארץ. והקרוב כי בקרבו שב אל הארץ כי נמצא לשון זכר כמו ולא נשא אותם הארץ. נעתם הארץ:

ועזבתים. כלם:

והיה. כל אחד לאכול לאויב:

וטעם הסתר אסתיר. שאם יקראו אלי לא אענם והמשל כאדם שלא ירא' ולא ידע מה יעש'. וכן מנהג לשון לדבר בכפל ובעלי הדקדוק יבינו זה:

כי פנה. היא הרעה הגדול' כאשר פירשתי שאין למעלה ממנה:

כתבו לכם. מצוה שיכתוב אותה משה גם כל מבין לכתוב:

ולמדה. הטעמים הקשים שיבאר להם:

שימה בפיהם. שידעו' בגרסא:

ומלת ולמדה גם שימה זרה כי המשפט להיות ה״א ולמדה קמוץ ותחת הדל״ת פת״ח קטן:

לעד בבני ישראל. דבק בטעם עם כי אביאנו. גם יתכן להיותו מובדל בעבור וענתה כטעם לא תענה ברעך כאילו השיר' עונה לאשר יאמרו למה מצאתנו כל זאת:

לפניו. כמו נגדו והטעם שלא יזוז העד ממנו רק עמו יהיה תמיד:

כי ידעתי את יצרו. כי אילו לא הייתי יודע את העתידות כבר ידעתי מה שעשו עד היום הזה:

ביום ההוא. שלא איחר הדבר ויתכן שהיה יום מותו אחר מכתב דברי התורה כי השירה כתב משה עמה:

עד תומם. דבק עם דברי:

ויצו משה את הלוים. דרך קצרה כאילו אמר הלוים הנזכרים שהם הכהנים ולא כל הלוים כי אינם נוגעים בארון:

וטעם נושאי ארון ברית ה'. בצווי וכן רבים:

והיה שם בך לעד. עם כל ישראל ידבר והכהנים בכללם כאשר דבר לישראל. וטעמו הראובני והגדי לבדם כאשר פירשתי:

ואף כי אחרי מותי. גם כי ידעתי אחרי מותי כי כן אמר לי השם וקם העם הזה אחר שתשכב עם אבותיך וזהו אחרי מותי:

וטעם וקראת. כמו וחטאת עמך ושם מפורש: