דברים לא, כו

לקח. כמו (שמות כ) זכור, (דב' ה) שמור, (שמו"ב ג) הלוך:

מצד ארון ברית ה'. נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא (יד, ב) יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מנח. ויש אומרים מצד הלוחות היה מנח, בתוך הארון:

סִיבוּ יָת סִפְרָא דְאוֹרַיְתָא הָדֵין וּתְשַׁוּוּן יָתֵהּ מִסְטַר אֲרוֹן קְיָמָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן וִיהֵי תַמָן בָּךְ לְסָהִיד

סָבוּ יַת סִפְרָא דְאוֹרַיְיתָא הָדָא וּתְשַׁווּן יָתֵיהּ בְּקוּפְסָא מִן צְטַר יְמִינָא דַאֲרוֹן קְיָימָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן וִיהֵי תַּמָן בְּכוֹן לְסָהִיד

והיה שם בך לעד. עם כל ישראל ידבר והכהנים בכללם כאשר דבר לישראל. וטעמו הראובני והגדי לבדם כאשר פירשתי:

והיה שם בך לעד. יעיד שידעתי שתעזבו את תורת האל ית' שבשביל זה הוצרכתי לשים ספר תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כ"ג אחת בשנה ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה שימצאו ביד צדיקי הדור הן הן הדברים שנאמר לו למשה מסיני בלי תוספת וחסרון ובזה לא יולד ספק לכם עליהם. אמנם הספר שמצא חלקיהו נראה שהיה הספר שנתן משה אל הכהנים נושאי ארון ברית ה' שהוזכר למעלה שהיה פרשת המלך בלבד ובו כתב יהושע הברית שחדש עם ישראל בשכר שקבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה באמת ובתמים שהוא בעיון ובמעשה וכשקרא בו יאשיהו וראה שרחקו מכל זה חרד ודרש את ה' על זאת:

לקוח את ספר התורה. מדרש באותו יום של שבעה באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י"ג ספרי תורה לשנים עשר שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן והזהירן על התורה ועל המצות אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן ואמר להם הזהרו כלכם בספר התורה הזה שאני נותן לכם לשמור ולעשות וספר תורה אחד לקח והניחו לצד ארון הברית שנא' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. וי"א שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה והעלה אותה לב"ד הגדול שבשמים הרי להודיע צדקתו של משה בפמליא של מעלה שנא' צדקת ה' עשה וגו' ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קורין בו בשני ובחמישי ובשבתות ובראשי חדשים וימים טובים בפ"ק דב"ב פליגי ר' מאיר ור' יהודה חד אמר שהספר תורה היה מונח בארון וחד אמר מצדו וכו' כדאיתא התם:

ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם. שיהיה מונח בארון מן הצד. ובא לומר שגם השירה הזאת תהיה מונחת בארון עם התורה שהיא מכלל התורה, כי היא שם לעד.

לקוח את ספר התורה . מדרש באותו יום של ז' באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י"ג ס"ת י"ב לי"ב שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחו ולכל א' הזהיר על התורה ועל המצות אנשים בפ"ע ואמר להם הזהרו כלכם בספר התורה הזה שאני נותן לכם לשמור ולעשות וס"ת א' הניח סמוך לארון הברית שנא' לקוח את ס"ת הזה מצד הארון ברית ה' אלהיכם ויש אומרים שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה והעלה למרום לב"ד הגדול שבשמים כדי להודיע צדקתו של משה בפמלייא של מעלה שנא' צדקת ה' עשה ולא עוד אלא שנשמתן של צדיקים קורין בו בב' ובה' ובשבת ובי"ט ובר"ח עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ובפ"ק דב"ב פליגי בה ר"מ ור' יהודה ח"א ס"ת היה מונח בארון וח"א מצדו דתניא ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת ששה טפחים והלוחות ארכן ועביין ג' מונחות רחבן כנגד ארכו של ארון והלוחות אוכלות בארון י"ב נשתיירו שם שני טפחים שבהם ס"ת מונח שנא' אין בארון רק ב' לוחות ואין הוי מיעוט ורק הוי מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ספר המונח בארון ארון לארכו יצא ונכנס ארון לרוחבו כמה לוחות אוכלות בארון ששה טפחים נשתיירו שם שני טפחים כדי שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא בדוחק דברי ר"מ ר' יהודה אומר באמה בת חמשה טפחים הלוחות ארכן ששה ורוחבן ועביין ג' ומונחות רחבן לאורך הארון כמה לוחות אוכלות בארון נשתייר שם טפח מחצה צא מהם חצי טפח אצבע לכותל נשתייר שם טפח שבו עומדין שנא' אפריון עשה לו עמודיו עשה כסף וארגז ששיגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל מונח בצדו ועליו ס"ת שנאמר לקוח את ספר התורה ושמת אותו מצד ארון ברית ה' מצדו היה ולא מתוכו ומה אני מקיים אין בארון רק לקיים שברי לוחות שמונחים בארון ור' מאיר נפקא ליה מדכתיב בפ' עקב על הלוחות הראשונים ושמתם בארון מלמד שהלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון ור"י נפקא ליה שא"ל הקב"ה יישר כחך ששברת ור"מ מיבעי ליה מקמיה ארגז ס"ת היכא דהוה יתיב דפא הוה נפיק ויתיב עילויה ס"ת ור"מ האי מצד ארון מאי עביד ליה מיבעי ליה דמנח ליה בצד ולא מנח ליה לוחות ולעולם בגויה בארון ומצדו ור"מ עמודים היכא הוו קיימי מאבראי עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

לקוח את ספר התורה. ולא אמר קחו. כי באמת עדיין לא הגיע השעה לכך. שהרי היה נצרך לקרוא השירה בס״ת ברבים אלא אמר עתה שתגיע השעה להניח בצד הארון. ועיקר המאמר היה לצורך ענין הדבור הקהילו אלי כמו שיבואר:

מצד ארון ברית ה׳. כבר ביארנו בס׳ במדבר י׳ ל״ג עפ״י הברייתא. שלוחות השניות לא נקראו ארון ברית ה׳ אלא או לוחות הראשונות שנשברו. או ס״ת. והבאנו שם מחלוקת תנאי ריב״ל ורבנן. אי היה בארון שעשה בצלאל בכל משך המדבר. גם הלוחות שנשברו. או גם הס״ת והנה לרבנן שהיו הלוחות שנשברו באותו ארון ומש״ה נקרא ארון ברית ה׳ ניחא בפשיטות. אבל לריב״ל דס״ל דשברי לוחות הוא בארון בפ״ע ולא נקרא ארון של בצלאל ארון ברית אלא משום ס״ת היינו פרשיות ש״ת. א״כ אין מדויק לשון מצד ארון ברית ה׳. שהרי לא נקרא הכי אלא משום הס״ת. וא״כ איך אפשר לומר על הס״ת שיניח מצד ארון ברית ה׳. אבל נראה דריב״ל מודה דאחר הליכת המדבר הניחו שברי לוחות בארון שעשה בצלאל. אלא ס״ל דכמו במדבר הלכו שברי לוחות בארון בפ״ע. כך היה תמיד שבשעת מלחמה נטלו השברי לוחות מזה הארון והניחו בארון השני ונשאוהו למלחמה. אבל אחר המלחמה הניחו בארון שבקה״ק. והיינו דאי׳ במס׳ ב״ב ספ״א דשברי לוחות היו בארון שבקדשי הקדשים והוכיחו מקרא דשלמה המלך. ולא כתוס׳ עירובין דס״ג ב׳ דלמ״ד שני ארונות היה צ״ל שהניחו השברי לוחות בימי שלמה בבנין הבית. וס״ל דמאז והלאה מודה ריב״ל שלא באו למלחמה. וזהו דוחק. והרמב״ן בפ׳ עקב הוכיח מזה דב״ב דסוגית התלמוד דלא כריב״ל. ולדברינו אין שום ק׳ דודאי כ״ע מודי בזה אלא דלריב״ל היה המצוה לטלם למלחמה ולצורך מצוה רשאים ליכנס לקה״ק כמש״כ התוס׳ בב״ב די״ד א׳. מעתה שפיר נקרא אז זה הארון שעשה בצלאל ארון ברית ה׳ מחמת שהיו מונחים בו שברי לוחות:

והיה שם בך לעד. כל התורה שהשירה בכללה. וכמו שהשירה לעד. ממילא כל התורה לעד. ואמר בלשון יחיד בך. ואע״ג שהחל בלשון רבים ושמתם. היינו משום שבשעה שמדבר עם האומה בכלל. מכנים אותה בלשון יחיד. אבל כשמדברים עם הרבה אנשים בשעה שאינו נוגע לשליחות הכלל. הרי הם רבים. וכ״כ הגר״א ז״ל בס׳ אדרת אליהו. ומש״ה הצווי ושמתם. לא בא מחמת שליחות של ישראל מש״ה דבר בלשון רבים. אבל בדברו והיה שם בך. הכוונה שמדבר עם הלוים בשם כל ישראל. מש״ה אמר בלשון יחיד. וע׳ בסמוך:

ס שהוא ל' הווה ולא ל' ציווי כלומר עליכם לקחת את ס"ת הזה ולשום אותה מצד הארון להיות לעד כל הימים: