דברים לא, יח

וַאֲנָא סַלָקָא אֶסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנְהוֹן בְּיוֹמָא הַהוּא עַל כָּל בִּישָׁא דִי עֲבָדוּ אֲרֵי אִתְפְּנִיוּ לְטַעֲוַת עַמְמַיָא

וַאֲנָא מְסַלְקָא אֲסַלֵק שְׁכִינְתִּי מִנְהוֹן בְּעִידָנָא הַהִיא עַד דְיִתְמַקְמְקוּן וִיקַבְּלוּן פּוּרְעָנוּת חוֹבֵיהוֹן עַל כָּל בִּישָׁתָא דְעָבָדוּ אֲרוּם אִתְפְּנִיוּ בָּתַר טַעֲוַות עַמְמַיָא

וטעם ואנכי הסתר אסתיר פני פעם אחרת, כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלוהים ועל כי אין אלוהיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בע"ז, וכעניין שאמר (ירמיה ב לה): הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי: ולכך אמר, כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה, ויעמדו בהבטחת פני רחמיו (ויקרא כו מד): ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה, כמו שנזכר למעלה (ל ב): ושבת עד ה' אלוהיך וגו':

וטעם הסתר אסתיר. שאם יקראו אלי לא אענם והמשל כאדם שלא ירא' ולא ידע מה יעש'. וכן מנהג לשון לדבר בכפל ובעלי הדקדוק יבינו זה:

כי פנה. היא הרעה הגדול' כאשר פירשתי שאין למעלה ממנה:

ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. לא כמו שחשבו הם באמרם שאיני בקרבם כי אמנם בכל מקום שיהיו תהיה שכינתי מצויה שם כאמרם ז"ל (מגלה פרק בני העיר) בכל מקום שגלו כו' אבל אסתיר פני מהצילם:

על כל הרעה אשר עשה. הוא לעצמו:

כי פנה אל אלהים אחרים. כי בצרות המוצאות אותם על מה שחטאו הם אינם פונים אלי לעזרה בתשובה ובתפלה אבל פונים להמלט באמצעות עובדי אלהים אחרים:

ואנכי הסתר אסתיר. מכאן לאסתר מן התורה כלו' בימי אסתר אסתיר פני מהם ויבקש המן לאבדם:

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. כבר הזכיר למעלה והסתרתי פני מהם והוא הסתר פנים של גלות בבל, ועתה יחזור הסתר פנים פעם אחרת ובלשון כפול, למען הודיעך כי לא יהיה ההסתר הזה זמן מועט כראשון אך יהיו זמן רב בהסתר פנים, וירמוז לגלותנו זה שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול. אמנם יש לנו נחמה ממקום אחר שאנחנו עומדין בו בהבטחת (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, הכתוב הזה יגלה לנו זמן ההסתר והוא מנין הסת"ר אסתי"ר, ומספרו אלף שלש מאות שלשים וחמשה, והוא דבר דניאל בחתימת חזיונו (דניאל י״ב:י״ב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, כי אז יכלה עונש הסתר פנים, ורמז לך הכתוב כי זמן גדול כזה יעמוד ההסתר.

ואנכי הסתר אסתיר פני מהם מכאן לאסתר מן התורה כלו' בימי אסתר אסתיר פני מהם שיבקש המן לאבדם:

ואנכי הסתר אסתיר. קשה למה יסתיר פניו אחרי שהתודו את חטאתם ואמרו ״הלא על כי אין אלהי בקרבי״, ואם נותן הכתוב טעם למה שעבר עד עתה שהסתיר פניו מהם, זה אינו צריך לאמרו, כי רואה אני שהטעם שהסתיר הוא לפי שזנו אחרי אלהי נכר כמו שאמר למעלה. עוד יש להעיר בפסוק למה כפל ״הסתר אסתיר״. עוד צריך לדעת למה האריך לשון לומר ״על כל הרעה״ וחזר לפרש ״כי פנה״.

אכן הכתוב בא לתת טעם להסתרת פנים, כי יאמר האומר חס ושלום שה׳ לא שפט בצדק חס ושלום משפט זה, כי אמר הנביא (ישעיה כז,ח) ״בסאסאה בשלחה״ וגו׳, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ח:) במדה שאדם מודד בה מודדין לו, והוא ישפוט בצדק אל אמונה ואין עול.

והנה בהסתרת פני ה׳ מהם, יכול להיות שיהיו נפרעים על חטאתם יותר משעור הראוי להם לפי ענשם, כי אין השופט חפץ לדעת את אשר יבא עליהם מהצרות והרעות, ואין זה משפט צדק חס ושלום, ואולי כי זה כלול במאמר שאומרים ״הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני״ וגו׳:

ובא הכתוב להשיב תשובה נכונה, ואמר ״ואנכי הסתר״, פרוש, הסתרה זו יש לי בדין שאסתיר פני מהם, ולזה כפל ״הסתר אסתיר ביום ההוא״, פרוש, ביום שזנה אחרי אלהי נכר. ואמר הטעם ״על כל הרעה אשר״ וגו׳, פרוש, על דרך אמרם זכרונם לברכה (ספרי ראה יא,כה; חולין ה.) כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כלה, והוא אמרו שטעם ההסתרה הוא ״על כל הרעה אשר עשה״, ומה הוא – ״כי פנה אל אלהים אחרים״. ומעתה הגם שיבואו עליו כל הצרות שבעולם מחמת הסתרת פנים, ראוי הוא לזה כשם שהוא עשה כל הרעה, יבואו עליו כל הצרות, וכך שורת הדין נותנת.

ודע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עברה אחת, כי ה׳ יסד יסורין כנגד כל החטאים, כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב, וכיון שכן אדם שעבר על כל התורה כלה, או על עבודה זרה ששקולה ככל התורה, ענש הוא לבא עליו כל ענשין שבעולם, ולזה הסתיר ה׳ פניו מהם:

ואנכי הסתר אסתיר וגו׳. אוסיף להסתיר פנים הרבה:

על כל הרעה אשר עשה. על מה שהם מוסיפים לעשות הרע. כך אני מוסיף להסתיר פנים:

כי פנה אל אלהים אחרים. כי כ״כ עבירה גוררת עבירה עד שהגיע לע״ז שאינו מאלהי נכר הארץ. אלא כלל אלהים אחרים. כמו שאח״כ עבדו את בעל ברית. ואת אלהי ארם ואלהי צידון. וכ״ז הי׳ אחר אשר נגררו לע״ז מנכר הארץ והקב״ה הסתיר פנים מהם:

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. דוקא לא מקודם שהשגחתי עליהם והטעם שהסתרתי עתה הוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. ולכן: