דברים לא, כז

אֲרֵי אֲנָא יְדַעְנָא יָת סַרְבָנוּתָךְ וְיָת קְדָלָךְ דְקַשְׁיָא הָא בְעַד אֲנָא קַיָם עִמְכוֹן יוֹמָא דֵין מְסָרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ וְאַף אֲרֵי בָּתַר דְאֵמוּת

אֲרוּם גְלֵי קֳדָמַי יַת סוּרְהַבְנוּתְכוֹן וְיַת קְדַלְכוֹן קַשְׁיָא הָא עַד זְמַן דַאֲנָא בְּחַיִים בֵּינֵיכוֹן יוֹמָא דֵין מְסַרְהֲבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ וְאוּף כָּל דְכֵן בָּתַר דְאֵימוּת

עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה בָּתַר דְאֵימוּת:

ואף כי אחרי מותי. גם כי ידעתי אחרי מותי כי כן אמר לי השם וקם העם הזה אחר שתשכב עם אבותיך וזהו אחרי מותי:

ואף כי אחרי מותי כ"י שנים אחרי מותי. יהושע פרנס את ישראל כ"ח שנה וב' שנים האריכו הזקנים:

הן בעודני חי עמכם. יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (ברכות יח.) צדיקים במיתתם קרויים חיים, והוא אמרו ״בעודני חי עמכם״, פרוש בעוד שהחיים שלי עמכם, הא למדת שאחרי כן הוא חי גם כן אלא שאינו עמהם.

ואמרו היום – רמז שאין לו עוד עמהם אלא יום זה, ופשט הכתוב הוא ״עד היום״.

ואמרו הייתם – לשון עבר, כי אפשר שהרהרו תשובה באותה שעה, וכדין המקדש אשה על מנת שהוא צדיק גמור, אף על פי שנמצא שהיה רשע גמור אנו אומרים שהיא מקדשת, שמא הרהר תשובה באותה שעה (קידושין מט:).

את מריך. הוא הנעשה בכונה שלא כדעת המצוה:

ואת ערפך הקשה. הוא חטא הבא מחמת הטבע. שקשה להתהלך נגד הטבע וההרגל שמונח בדעת האדם. שהוא באחורי הראש. כמש״כ הראב״ע פ׳ יתרו. מש״ה מכונה בלשון קשי עורף. וכמש״כ בס׳ שמות ל״ג ג׳. והקדים משה שני דברים אלו שהביאם לידי ע״ז להכעיס. וכמש״כ לעיל ל׳ ט״ז דא״י גרם לע״ז מצד הטבע ומכש״כ בעת שהיו מעורבים עם ז׳ אומות. ומשה רבינו הזהירם בשביל זה להטות את הלב לאהבה ודבקות. והמה מרו את דברי קדשו. ולא הכניסו עצמם במעלה עליונה זו. אמנם זה לבד לא היה רע כ״כ. אבל מזה נגררו אחר הטבע הקשה שהוא קשיות עורף שתהיו רדופים אחר ע״ז. ומזה תבוא לידי ע״ז להכעיס:

הן בעודני חי עמכם היום. והיה נוח להיות דבוק בה׳ ולישא משא חסידות ואהבת ה׳ מצד שהיה הקב״ה משרה שכינתו בגלוי וחל רוה״ק בנקל על מי שרצה להתבודד ולשאוף רוח הקודש. מכ״מ. ממרים היתם עם ה׳. לא רציתם להשתעבד תחת הנהגה עליונה זו וזה היה עיקר שליחות מרגלים כמש״כ בפ׳ שלח. ופי׳ עם ה׳ אף ע״ג כשהייתם עם ה׳. ולא עלה עה״ד לעבוד ע״ז ח״ו. אבל מכ״מ ממרים הייתם שלא להתנהג במעלה עליונה זו כרצון ה׳ שתהיו מתנהגים במדבר בזה האופן דוקא:

ואף כי אחרי מותי. שלא יהיה קרבת ה׳ עמכם בשפע יתירה. וקשה מאד להרגיל הדעת לאהבת ה׳ ודביקות כפי ההכרח לפי השעה כמש״כ. ואמר הייתם בלשון רבים. שלא היה המרי בהסכמת האומה בכללה. אלא רבים היו:

תורה אור כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה. אומר הנה ישראל עזים באומות כמ"ש חז"ל וזה להם מעלה וחסרון, מעלה שעי"כ האיש הישראלי נקל לו למסור את נפשו על מוקד האש ולא ימיר דתו בדת אחרת, אבל חסרון ג"כ כשאין הדור זכאי והמינות מתרבה, הנה להמיר דתם אין רוצים אבל רוצים כ"כ לפרוק עול, רוצה להיות יהודי ואעפ"כ יהיה מותר לו לחלל שבתות בפרהסיא ולאכול נבלות וטרפות ולעבור על כל התורה, ואיך יהיה זה, הנה הם לוקחים דרך זה לעצמם, לעשות באורים זרים בתורה ולאמר שהמצות נתנו לפי העת והמקום וכדומה, וז"ש כי מצד מריך תרצו לחטוא, ומצד ערפך הקשה תרצו להשאר בדת יהודית:

הן בעודני חי עמכם היום. יאמר הלא הורה זאת הנסיון כי ראינו שהתחילו עדת קרח לחלוק על מצות התורה בעוד משה חי כמו שחלק עליו בטלית שכולה תכלת וכדומה, ואעפ"כ לא חלק לאמר שרוצה לצאת מכלל ישראל רק דמה בדעתו שאעפ"כ קדוש יאמר לו, ואמר כי כל העדה כלם קדושים, וז"ש הלא בעודני חי שאז לא היה פתחון פה לאמר שבדורות הבאים חלו בה ידי זרים בהתורה ושנו אותה, וגם בעודני עמכם שאז אין פתחון פה להכחיש פרושה של התורה, כי הלא הנותן אותה עמהם ואומר כי כן קבלה, וגם היום שא"א לומר שנתנה רק לזמן הזה ולא לדורות הבאים, כי היום הוא בזמן הזה ואעפ"כ ממרים היתם. ולא שהמריתם לצאת מכלל ישראל רק עם ה'. שנתתם עוד למריכם אמתלא שאתם עושים בזה רצון ה' ושאתם צדיקים, ואף כי אחרי מותי שתוכלו להמרות בשלשה הדרכים הרעים הנ"ל. ולכן: