בראשית לג, ה

מי אלה לך. מי אלה להיות שלך:

וּזְקַף יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת נְשַׁיָּא וְיָת בְּנַיָּא וַאֲמַר מָן אִלֵּין לָךְ וַאֲמַר בְּנַיָּא דִּי חַן יְיָ יָת עַבְדָּךְ

וּזְקַף יַת עֵינוֹי וַחֲמָא יַת נְשַׁיָא וְיַת רַבְיָא וְאָמַר מַאן אִלֵין לָךְ וְאָמַר בְּנַי הִינוּן דְאִתְיְהִיבוּ לִי בְּמֵיחוּס מִן קֳדָם יְיָ עַל עַבְדָךְ

מי אלה לך שאל על הנשים ועל הילדים וענה הילדים אשר חנן אלהים את עבדך דרך מוסר כי לא רצה לומר שהם נשיו והבין עשו שהן אמות הילדים:

מי אלה לך. מי אלה עמך או מי אלה שלך הם:

חנן. כמו נתן וכמוהו חנונו אותם גם חנם כמו הם:

מי אלה לך. שאל אם הם בניו או עבדיו ובני ביתו:

מי אלה לך הילדים האלה בניך הם או בני ביתך הם או עבדיך הם.

וישא את עיניו. שהיו עומדים מרחוק לראות איך יהי׳ עם יעקב:

הילדים. שאתה רואה הן אשר חנן וגו׳ ולא אמר סתם אשר חנן וגו׳ שלא יחשוב כי גם הנשים המה בנותיו שהרי לא היו זקנות כמו יעקב. וישא עין להסתכל בהן אולי ישא לעצמו. אבל כאשר פירש הילדים. הבין כי הנשים הנה אמהות:

ויאמר מי אלה לך. איך נשאת נשים הרבה ואתה התם, ויאמר הילדים וכו' ר"ל נשאתים להקים זרע אלהים:

ק רצונו לתרץ דמי אלה משמע שלא ידע של מי היו, ואחר כך אמר לך, לכן פירש להיות שלך, כלומר מאיזה צד הם שלך אם הם בניך או עבדיך או שכיריך: