בראשית לג, ו

וּקְרִיבָן לְחֵינָתָא אִנוּן וּבְנֵיהֶן וּסְגִידוּ

וּקְרִיבַן לְחֵינָתָא הִינוּן וּבְנֵיהֶן וּגְחִינָן

ותגשן השפחות וגו' ותשתחוין. השפחות אבל ילדיהן לא השתחוו שאמרו אמותינו אינן חשובות כמונו אבל בני לאה כשראו לאמן שהשתחוה גם הם השתחוו כמוה:

השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין אבל ילדיהן לא התשחוו לפי שהיו בני השפחות ואין קפידה להתכבד בהם. ד״א הבנים לא עשו אלא הגשה לבד עם השפחות אמותם אבל לא רצו להשתחוות עם אמותם אמרו דין אמותינו להשתחוות יען כי הם שפחות ואנחנו בני יעקב, אבל בני רחל ובני לאה כשראו אמותם הגבירות משתחוות השתחוו גם הם עמהם ולכך כתיב בהו וישתחוו.

ותגשנה השפחות הנה וילדיהן וכו'. תימא איך שינה הלשון שאמר בשפחות ותשתחוין ועל האמהות וישתחוו. וי"ל דה"ק הבנים אמרו אנו חשובין יותר מאמותינו שאנחנו בני חורין והם שפחות לפי' ותשתחוין הנה ולא ילדיהן אבל בני האמהות כשראו אמותיהם שרצו להשתחוות אמרו יותר נאה שנשתחוה מאמותינו ולפי' כאשר ראו ותגש גם לאה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו:

ותגשן השפחות. כאילו אומ' ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשחתוין ולפי שהן ב' ויכול לומר בהן לשון רבים תלה השתחוואה בהן. בספר הדייקו' של אבן פרחון ראיתי כי משום הכי כתב באמהות ותשתחוין ובאחרים כתיב וישתחוו כי בני שפחות לא השתחוו נותן טעם לדבר כי כשראו אמותם משתחוות אמרו אמותינו משתחוות כי כן דרכן להשתחוות לכל אבל אנו לא נשתחווה ולכך כת' בהן ותשתחוין אבל בני הגבירות שראו אמותם משתחוות השתחוו גם הם ולכך כתב וישתחוו ואני אומר והלא כבר ראו יעקב שהוא גביר לכולם שהשתחווה ג' פעמים ולכך נר' לי כי כל מקום שיש שם זכרים ונקיבות אם מתחיל בנקיבות מדבר בלשון נקיבה כמו ותגשן השפחות ותגש גם לאה, ותבאנה נערות אסתר וסריס' וכשהוא מתחיל בזכר מדבר בלשון זכר כמו ואחר נגש יוסף וכשהוא מתחיל בלשון נקיבה פעמ' הוא מסיים בלשון זכר דסליק מינייהו ותבאנה נערות ויגידו לה ופעמים דקאי ארישא ומסיים בלשון נקיבה כי הכא ותגשן השפחות [ואף בתלמודינו במה מדליקין ובמה אין מדליקין וקאי אמאי דסליק מיניה במה בהמה יוצאת ובמה אינה יוצאת יוצא גמל וכן נר' דכולם השתחוו ודאם לא השתחוו למה נגשו. הג"ה] אבל, לאה שהיא יחידה תלה השתחוואה ברבים:

ותגשן וגו׳. רמז להן או הודיעם כי ילכו:

ותשתחוין. כתיב כאן על האמהות בל״נ משום שהלכו שתיהן יחד ובניהן טפלות להן וניכרת הי׳ השתחוואתן יותר משא״כ בלאה שהיו ילדיה ששה סביב לה וניכרים יותר לכן כ׳ וישתחוו בל״ז:

ותגשן, בני השפחות היו קטנים ולא השתחוו רק השפחות כתיב ותשתחוין, ובין בני לאה נמצאו גדולים כמו ראובן ושמעון שהיו בני דעת וישתחוו גם הם, ויוסף היה יונק עדיין ורחל נשאה אותו על ידיה, וע"כ כתיב יוסף ורחל, כי הוא קדם בהיותו על ידה ובמה שהיא השתחותה השתחוה גם הוא ממילא, לכן כתוב וישתחוו: