בראשית לג, יג

עלות עלי. הצאן והבקר שהן עלות מטלות עלי לנהלן לאט:

עלות. מגדלות עולליהן, לשון (איכה ב יא) עולל ויונק, (ישעיה סה כ) עול ימים, (שמואל א' ו י) ושתי פרות עלות, ובלע"ז אינפנטיי"ש

ודפקום יום אחד. ליגעם בדרך במרוצה, ומתו כל הצאן:

ודפקום. כמו (שה"ש ה ב) קול דודי דופק, נוקש בדלת:

וַאֲמַר לֵהּ רִבּוֹנִי יְדַע אֲרֵי יָנְקַיָּא רַכִּיכִין וְעָנָא וְתוֹרֵי מֵינִקְתָּא עָלָי וּדְחוֹקִנּוּן יוֹמָא חַד וִימוּתוּן כָּל עָנָא

וַאֲמַר לֵיהּ רִבּוֹנִי יְדַע אֲרוּם טַלְיָיא חַטְיָן וְעָנָא וְתוֹרֵי דְמֵיַינְקַן עָלַי וְאִין דְחִיקְנָא לְהוֹם יוֹמָא חַד וִימוּתוּן כָּל עָנָא

אֲרוּם טַלְיָיא חַטְיָין:

ומתו כל הצאן דרך חמלה שהיה לו לומר "ומתו כלם" אבל לא יאמר כן על הילדים וגם לא רצה לומר "ומתו" סתם על הבקר ועל הצאן כי יחמול על הילדים שלא יהיו במשמע ולא רצה להאריך "ומתו כל הצאן והבקר" או יהיה פירושו כי הילדים רכים ויעפו נערים וייגעו ולא ירצו ללכת והצאן והבקר עלות ואם ידחקום ימותו הצאן שהם בהמה דקה כי הבקר לא ימות אבל יזיק להם:

כי הילדים רכים. כי הגדול שבהם י"ב שנה יש לו וימים מספר:

עלות. כמו עלות ינהל. הנה ההרות שעלו עליהם העתודים על כן נקראו עלות:

וטעם עלי. עלי לשמרם שלא יבואו לידי נזק:

ודפקום. ואם דפקום המנהיגים אז ימותו כל הצאן:

כי הילדים רכים. כי עלי מוטל דבר הילדים רכים והצאן והבקר עלות:

ודפקום. לכבודך שלא לעכבך בדרך:

עלות ה' במסורה דין ואידך (ש"א ז') פרות עלות ב"פ. ובדוד מאחר עלות הביאו. ואידך ובחקו ישא עלות ינהל. ארז"ל דוד המלך ויעקב היו מרחמין על הצאן והיו מרעין אותן במרעה רך וז"ש כאן עלות ובדוד מאחר עלות הביאו ומה היו עושים כרועה עררו ירעה:

כי הילדים רכים על הצאן הוא. כדכתיב ומתו כל הצאן כמו שמצינו וילדיהן ירקדון. שהרי בניו ונשיו הולכים לאט על הגמלים.

עלות. לשון מעוברות ומיניקות כמו (ישעיהו מ״ט:י״ד-ט״ו) התשכח אשה עולה וכן (שם מ') עלות ינהל ועל שם הולד שנקרא עולל קרוא אותן עלות:

עלות עלי. כמו הם עלות ועלי לנהגם לאט ולפי שאמר עלות אמר עלי שזה צחות לשון הקודש לומר לשון נופל על לשון:

ודפקום. לשון דודי דופק כלו' אם ידחקום ויכום כדי למהרן:

כי הילדים רכים וגו׳. ויהי קשה עליך העכוב כ״כ:

ומתו כל הצאן. דבשביל הילדים והבקר עוד הי׳ מקום לומר שימהרו מעט הדרך וכאשר יראו שהמה חולים מפני זה אז ינוח ויתעכב יעקב עד שישובו לבריאותם. ואם ירצה עשו אז למהר לביתו ילך לו. אבל מכאן יכולים לילך יחדיו ושמא לא תזיק להם המהירות מש״ה הוסיף דצאן הוא בהמה חלושה ואם יהיו נדפקים יום אחד ומתו. ולא תועיל עוד ההתעכבו׳ להתרפא:

ויאמר אליו. שניהם אי אפשר, לא שאסע ממקום הזה תיכף, כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות וצריכים לנוח, כי הלכו כל הלילה, וכן אי אפשר שאלך בלא הפסק, כי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן: