בראשית ל, לז

מקל לבנה. עץ הוא ושמו לבנה, כמה דתימא (הושע ד יג) תחת אלון ולבנה, ואומר אני הוא שקורין טרינבל"א בלע"ז שהוא לבן [צפצפה עצנית]:

לח. כשהוא רטוב:

ולוז. ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדר"א בלע"ז [אלסר]:

וערמון. קשטיניי"ר בלע"ז [עץ ערמון]:

פצלות. קלופים קלופים, שהיה עושהו מנמר:

מחשף הלבן. גלוי לובן של מקל כשהיה קולפו היה נראה ונגלה לובן שלו במקום הקלוף:

וּנְסִיב לֵהּ יַעֲקֹב חוּטְרִין דִּלְבָן רַטִּיבִין וִּדְלוּז וְדִדְלוּף וְקַלִּיף בְּהוֹן קִלְפִין חִוָּרִין קִלּוּף חִוָּר דִּי עַל חוּטְרַיָּא

וּנְסֵיב לֵיהּ יַעֲקב חוֹטֶר דְפָרַח לָבָן וְדִילוֹז וְאַרְדְפוֹי וּקְלַף בְּהוֹן קְלִיפִין חִיוְורִין לְגַלָאָה חִיוְורָא דְעַל חוּטְרַיָא

ויקח לו יעקב מקל לבנה כיון שהסכימו להיות שכרו באלה היה רשאי לעשות כל מה שיוכל להולידם כן ואולי התנה יעקב שיעשה בהן כל מה שירצה כי לבן לא היה יודע בתולדה הזו והרועים לא היו מרגישים בדבר בראותם המקלות ברהטים פעם אחת בשנה בימי ניסן כי בהעטיף הצאן בימי תשרי לא ישים שלא ישאר ללבן עד פרסה ויש אומרים (הרד"ק) כי השנה הראשונה נולדו ליעקב נקודים וטלואים רבים בברכת השם אשר הראה לו המלאך ושם המקלות בפני אלו שהיו שלו שיולידו בדמותם שלא יאמר לבן כאשר יולדו כי גנוב הוא אתו וזה פירוש בכל יחם הצאן המקושרות שהם הנולדים לו ובהעטיף הצאן של לבן לא ישים והיה העטופים ללבן אשר לא יולדו נקודים והקשורים כלם ליעקב כי יולדו נקודים:

מקל. בפת"ח הקו"ף בעבור שהוא סמוך:

לבנה לוז וערמון. עצים הם רק לח שם התואר. והגאון אמר כי לוז שקדים בעבור שנקרא כן בלשון ישמעאל כי הב' לשונות והארמית ממשפחה אחת היו:

מחשף הלבן. שחשף הקלף כמו חשף ה':

מקל לבנה - לפי שהוא דבוק. מַקֵל של לבנה לפיכך הוא פתח. וכן מעשר בקר. ומספד תמרורים. ובלא דבקות, ויך את האתון במקל. בכל רחובות מספד. מעשר מן המעשר.

לח - שאינו יבש.

מחשוף - גילוי, כמו: וזרועך חשופה. חשף ה' את זרוע קדשו.

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח. וא"ת צדיק גמור כיעקב היאך עשה רמאות וי"ל כי יעקב אמר ללבן בתנאי שלו הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים וגו' ר"ל הקטנים כדי שלא יאמרו גנובי' הם אתי אבל הגדולים לא אמר לו להסיר כדי שיוליד כמותן והוא שינה את התנאי והסיר אפילו הגדולים כדכתיב ויסר ביום ההוא את התישים וגו' אפי' הגדולים לפיכך עשה יעקב כל מה שיכול לעשות. ועוד אומר החכם ר' חיים שלבן שינה תנאו שלא התנה להסיר אלא הנקודים והוא הסיר אף העקודים ולכן הציג את המקלות כדכתיב ועם עקש תתפל:

מקל לבנה. מקל של לבנה והוא ארז מעצי הלבנון כלומר מטה של לבנה לח.

ולוז וערמון. פירושו מקל מאילן ששמו לוז והוא שקדים, ומאילן ערמונים.

ויפצל בהן פצלות לבנות. פי' קלף באותם המקלות מקצת הקליפות שהם שחורות ובמקום הקלף נראה לבן ובמקום שהקליפה עומדת בו הוא שחור. זהו מחשוף הלבן החשוף הוא הלבן שעל המקלות, והמקלות האלה אשר פצל הציג אותם ברהטים בשקתות המים, כשהיה רוצה נקודים היה מקלף מקומות מן המקלות מלשון נקודות הכסף כן היו נקודים, מקום הסרת הקליפה היה לבן ומקום הקליפה שחור ואז היו נולדים נקודים. וכשהיה רוצה עקודים היה מקלף מקצת המקלות למעלה ומקצת המקלות למטה נשאר בהם הקלוף. וכשהיה רוצה חום בכבשים לא היה מקלף כלל אך הגוון שהוא שחור נשאר בו ואז היו נולדים שחורים. וכשהיה רוצה ברודים לא היה מקלף כלל כי הגוון ההוא היה שחור עשני. ויעקב היו לו מקלות רבות במיני הארז בגוון זה.

והיה הענין הזה ליעקב דבר חכמה וסוד הטבע מעורב בנס. כי היה ענין טבעי מצד פצול המקלות ומצד אחר היה נס גמור שלא היו נולדים כפי האמהות אם שחורים שחורים אם לבנים לבנים. וא"ת שציור המקלות לעיני הצאן היה גובר על הטבע הפשוט, מ"מ שיהיו כולם בגוון המקלות שהוא הציור ואין גם אחד שיהא בגוון האמהות א"א זה בלא נס. וכן אמר יעקב ואלהי אבי היה עמדי. בא ללמד כי לולא הנס וסיוע אלהי לא היה הענין נגמר בפצול המקלות בלבד. וכן אמר עוד ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי. ייחס הענין לאלהים שעשה עמו להפליא.

מקל הקו״ף בפתח, בשביל הדבקות דוגמת מעשר בקר וצאן מספד תמרורים.

לבנה לח לבנה, אין בשרו נראה לבן אלא כשהוא לח. אבל הלוז והערמון בשרם לבן בין לחים בין יבשים, לכך הוא אומר לח גבי לבנה.

ולוז היינו שקדים דאמרינן בבכורות תרנגולת לכ״א יום וכנגדם לוז באילן. ואין זה קולדר״א שהרי יש מחניטתו ועד לקיטתו יותר מכ״א יום. ועוד בטנים ושקדים מתורגם בירושלמי משח דבוטנים ומשח דלוזין.

ויפצל אין לו דמיון, והוא לשון חילוק בלשון תלמוד. ועשה מהן מסוכה וגדר להכניס בהם הצאן. ולא יוכלו הנקבות לברוח מפני הזכרים והיו מתעברות לאלתר והיינו דכתיב והיה הקשורים ליעקב.

מקל לבנה לח וגו'. אילו עצים קליפתן שחורה ותוכן לבנה וכשהיה מקלף היה הלבן אצל השחור ויראה מנומר ויולדות מנומר אבל הלבנה אינו לבן אלא כשהוא לח אבל הלוז והערמון בין לחין בין יבשין ולכך אמר מקל לבנה לח:

ויפצל בהן. אין לו דמיון:

מחשוף. לשון גילוי כמו (מלכים א כ׳:כ״ז) כשני חשיפי עזים ולפי שהעזים להם זנב כ"כ ומגולות וכן (ישעיהו כ׳:ד׳) וחשופי שת ערות מצרים:

ויקח לו ליעקב. תחת שהיו יכולים להוליד כאלה ע״י הצאן שהסיר לבן במרמה:

פצלות לבנות. היינו כמו נקודים:

מחשוף הלבן. היינו כמו טלואים:

ויקח לו יעקב. הנה לפי מה שכתבתי נתתי אמת ליעקב, שלא שקר באמונתו, כי בפירוש התנה שימצא בעדר נקודים וטלואים שיביטו הצאן עליהם, ולבן עשה נגדו עולה בזה, וע"כ עשה המקלות שיהיה במקום הנקודים שהתנה שימצאו בין הצאן:

ר דאם לא כן הוה ליה למימר בקמץ תחת הבי"ת והנו"ן. (רא"ם), דאי העץ היה לבן למה צריך יעקב לפצלו כדי שיהיה לבן בלאו הכי נמי היה לבן:

ש דקשה לרש"י הא לבנה לאו לוז הוא, לכן פירש ועוד וכו'. והרא"ם פירש דמלת לח מפסיק בין לבנה ולוז, אם כן הוכרח לומר שלוז וערמון אינם דבקים עם מלת לח רק הם כמו ענין אחר: