בראשית ל, לב

נקד. מנמר בחברבורות דקות, כמו נקדות, פוינטור"א בלע"ז:

טלוא. לשון טלאים חברבורות רחבות:

חום. שחום דומה לאדום, רו"ש בלע"ז [אדום] לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה, לענין התבואה:

והיה שכרי. אותן שיולדו מכאן ולהבא נקדים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנלדים מעתה אלו היו שם מתחלה, ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקדים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואלך:

אֶעְבַּר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵּין הַעֲדֵי (נ''י אַעְדִּי) מִתַּמָּן כָּל אִמָּר נְמוֹר וּרְקוֹעַ וְכָל אִמָּר שְׁחוּם בְּאִמְרַיָא וּרְקוֹעַ וּנְמוֹר בְּעִזַיָא וִיהֵי אַגְרִי

אֲעִיבַר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵין אַעֲדִי מִתַּמָן כָּל אִימַר נְמוֹר וּקְרוֹחַ וְכָל אִימַר לָחוּשׁ בְּאִימְרַיָא וּקְרוֹחַ וּנְמוֹר בְּעִזַיָא וִיהֵי אַגְרֵי

כָּל אִימַר קְרוּחַ וּנְמוֹר וְכָל אִימַר לְחוֹשׁ בְּאִימְרַיָא וּקְרוּחַ וּנְמוֹר בְּעִיזַיָא:

וטעם נקוד וטלוא נקוד או טלוא וכל שה חום פירשו בו (הראב"ע והרד"ק) שחור כי השחרות מפני החום ואיננו נכון בעיני כי רוב הכשבים שחורים אף כי בארץ קדם שהיא חמה ואם כן יהיו כולם ליעקב והנכון דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל׳:ל״ב) "שחום" והוא קרוב לאדום וקורין אותו רו"ש וכן פרש"י ויהיה חום מגזרת ואור החמה (ישעיהו ל כו) שהוא דומה לשמש אשר יתאדם קצת:

והיה שכרי לשון רש"י (רש"י על בראשית ל׳:ל״ב) אותן שילדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי וכן דעת רבי אברהם (אבן עזרא על בראשית ל׳:ל״ה) ופירוש כל שה נקוד וטלוא תיש וטלוא ונקוד בעזים הנקבות כמו שאמר (שם) ויסר ביום ההוא את התישים ואת כל העזים ופירוש כל אשר לבן בו בנזכרים וכל חום בכשבים ולפי דעתי כי כל נקוד וטלוא בכשבים וכל חום בהם היה שכרו שהרי לא עשה במקלות מראה חום והיה מפסיד שכרו מן הכשבים שהם מיטב הצאן וכן בחלומו הראוהו העולים על הצאן עקודים נקודים אין בהם חום ופירוש הכתוב הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל חום בכשבים והסר טלוא ונקוד בעזים והיה שכרי שלשת המראות בכשבים והשנים בעזים ואמר וענתה בי צדקתי ביום מחר כי כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים וגם חום בכשבים גנוב הוא אתי:

עקדים ברגל. והטעם שומה שעקדה הרגל:

ונקודים. שיש בו נקודות נקודות:

וברודים מגזרת ברד שיש לו שומות לבנות:

ומלת טלוא שם כלל והיא מגזרת בלות ומטולאות והטעם כמו שומות. וטעם כל שה נקוד וטלוא. תיש. וכן כתוב שה כשבים ושה עזים ואחר ששם טלוא כלל. הנה פירוש כל תיש נקוד וברוד.

כל שה חום. הוא השחרות. ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החום, כי השחרות יותר חום מן הלבן:

וטלוא ונקוד בעזים. עקוד וברוד ונקוד:

נקוד - נראה לי טלאי הקדקד והצואר. שהרי ויקד ארצה כפיפת הצוואר והקדקד. והוא נדגש שהוא כמו ויפל מגזרת נפל. ונקוד - מן ויקוד הוא על שם הקדקד. כמו: עקוד ברגל, על שם: ויעקוד את יצחק קשירה ברגל.

הסר משם - לצורכך.

והיה שכרי - מכאן ולהבא אותן שיוולדו.

הסר משם כל שה. הקטנים ולא הגדולים למען יולידו קצתם בדומה ויפלו לחלקי:

אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא וגו' והיה שכרי. אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכבשים יהיו שלי, ואם תמצא בצאני גוון אחר בלתי זה הגוון תדע שהוא גנוב אתי. והשיב לבן הן לו יהי כדברך למדך הכתוב שקבל לבן העזים רובן שחורות ע"כ אמר כל אשר לבן בו. וקבל הרחלים רובן לבנות וע"כ אמר כל חום בכשבים אלו השחורות. ולפי שפירש בתישים העקודים והטלואים בלא נקודים, ופירש בעזים הנקודות והטלואות בלא עקודים ע"כ הוצרך לומר כל אשר לבן בו.

כל שה נקד וטלוא כלומר בחום נקוד וטלוא דווקא. אבל לא כבש ותיש ועז ולא עקודים והוא הסיר אף העקודים והזכרים זקנים שהעמיד להוליד מהם כדכתיב ויסר ביום ההוא את התישים העקודים. וזהו רמאות גדול שהרי לא היה התנאי כך ולכך עשה יעקב את המקלות מפוצלין.

חום בכשבים אבל לא בעזים כי רובם חום הוא.חום רו״ש בלע״ז.

כל שה נקוד וטלוא. בתחלה סתם דבריו הפסוק כי שה משמע בין מן הכבשים בין מן העזים כדכתיב שה כבשים ושה עזים ואח"כ פי' טלוא ונקוד בעזים כלו' שה נקוד וטלוא שאמרתי למעלה בעזים אבל בכבשים חום וכן מפרש למטה ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים וגו' וכל חום בכשבים כי אין דרך להיות כשב נקוד וטלוא אלא עז וכשב ראוי להיות פעמים חום רוש"א (rosso, roux roth) בלע"ז, שמעתי שבלשון ישמעאל חום שחור:

נקוד. שהוא כולו שחור ויש בו נקודות לבנות או כולו לבן ויש בו נקודות שחורות:

טלוא. כמו טלאי על גבהי טלאי בהרות רחבות של שחור או של לבן פלשט"ר (plaster, Pflaster, Flecken) בלע"ז:

והיה שכרי. אותן שיולדו מכאן ולהבא:

הסר משם וגו׳. מדבריו מוכח כי לא יהיה לחלקו אלא נקדים וטלואים בכשבים ובעזים וחום בכשבים, אבל עקדים אינם לחלקו, וממה שאמר הכתוב בסמוך משמע שלקח גם העקדים:

ונראה כי יעקב בתנאו לא רצה שיטול בחלקו עקדים. וטעמו הוא כי אם יקח גם העקדים יצטרך להסירו גם כן מצאן לבן, ומעתה אין סימן הלבן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו והרי הוא יגע לריק, כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אפן בעולם, וחשב שבאמצעות העקוד ימצא שיחמו הצאן ללדת גם כן הנקוד והטלוא שהוא לוקח לעצמו. וכמו כן תמצא שאמר הכתוב (בראשית ל:מ) ״ויתן פני הצאן אל עקוד״ והיו יולדות נקדים וטלואים והחום שיחמו אל הנמור, והרמאי לבן נתחכם לדעת זו ונטל הכל עקוד נקוד וטלוא, עוד נתחכם והסיר כל אשר לבן בו, תפחנה עצמותיו כי לא כן היה התנאי, שאם כן מנין יצאו עקוד או נקוד או טלוא, ומעתה פקע שכרו של יעקב. מטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טרחו ויצג המקלות ולקח לעצמו גם העקדים, כי ממה שהסירם לבן גלה דעתו כי באלה חלק יעקב, והוא אמרו (בראשית ל:לט) ״ותלדנה הצאן עקדים נקדים וטלואים״ וכל שלשת המינים בחלקו של יעקב, ועל לבן נאמר (משלי ה:כב) ״ובחבלי חטאתו יתמך״.

כל שה. נכלל שה כשבים ושה עזים:

נקד וטלוא. עיקר השה הוא נקד ויש בו טלאים רחבים:

וכל שה חום בכשבים. סתם כשבים הוא לבן וסתם עזים שחורות כמבואר במס׳ שבת פ׳ המוציא יין וחום הוא אדום או שחור ואינו מצוי כ״כ בכשבים:

וטלוא ונקוד בעזים. שיהא עיקרו טלוא ויהיה בו ג״כ באיזה מקומות נקודים של לבן:

והיה שכרי. מה שיהיה כהיום בצאן לבן כאלה המה שכרי על להבא. או על עבידתא שפירתא של עבר. אע״ג שא״י לתבוע עבור זה כמבואר בח״מ סי׳ של״ב מכ״מ יכול לבקש עבור זה ואינו רוצה להיות נשכר כ״א בזה האופן:

שאלות: מ"ש אעבר בכל צאנך היל"ל תעבור, אחר שלבן הוא המסיר את הנקודים ולקחם לעצמו לא יעקב, ומ"ש והיה שכרי משמע שהמוסרים הם שכרו שאל"כ היל"ל שמה שיולדו מהיום והלאה יהיה שכרו - הנה בתנאי של יעקב לא הזכיר עקודים כלל רק טלוא ונקוד בעזים שכולל זכרים ונקבות, ולמה הסיר לבן מן התישים את העקודים ומן העזים הנקבות את הנקודות, וכן יפלא מ"ש אח"כ אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך ואם כה יאמר נקודים יהיה שכרך איך יכול לאמר עקודים שלא נדבר בתנאי כלל, והשאלה החמורה אחר שלפי התנאי שביניהם לקח לבן מן הצאן את כל אשר לבן בו וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב שלא ימצא בין הצאן מה שיביטו עליהם ללדת כמוהם. ואיך עשה יעקב הערמה של המקלות שהם נגד התנאי ורמה את לבן נגד היושר והצדק:

אעבר בכל צאנך היום. הנה כל המפ' יפרשו שמ"ש הסר משם כל שה נקוד וטלוא, היינו שלבן יסיר את הנקודים והטלואים הנמצאים מכבר ויקחם לעצמו, ושהנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה יהיו ליעקב בשכרו, ולפ"ז מה ששם יעקב את המקלות היה מרמה ועול נגד התנאי שהתנה שלא ימצאו בעדרו נקודים וטלואים, וזה בלתי נכון, שא"כ היל"ל תעבור בכל צאנך היום, כיון שלבן הוא העובר והמסיר לקחתם לעצמו, לכן האמת שכוונת יעקב היה שיעקב יעבור בכל הצאן להסיר את העקודים והטלואים הנמצאים והיה שכרי, ר"ל שבין הנקודים והטלואים שנמצאים מכבר ובין הנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה שייכים לשכרו, וזה מדויק בדבר שאמר אעבור כדי שאסיר משם כל שה נקוד וכו' והיה שכרי, ר"ל כל הנקודים שאסיר יהיה בעד שכרי על העתיד, והנה התנה שמן הכבשים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר ג' מינים, שהם נקוד וטלוא וחום שהוא מראה אדומה, ומן העזים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר שני מינים, שהם נקוד וטלוא, ואלה הנמצאים בעדר יהיה שכרי תיכף:

ל רצה לומר התרגום שמתרגם על חום שחום, דהוא לשון אדום:

מ הקשה הרא"ם אם כן הסימן היה בעזים נקוד וטלוא ולא בכבשים, והכתוב אמר הסר משם כל שה נקוד וטלוא, ומתרץ דשה דאמר קרא הוא תיש, מדכתיב (דברים י"ד ד') שה כשבים ושה עזים, שמע מינה עז נמי קרוי שה. (מהרש"ל), וקשה לי על דברי הרא"ם אדרבה מדהוצרכה התורה לפרש בו עזים שמע מינה כל מקום שנאמר שה סתם שה הוא ולא תיש, ועוד קשה לפי דבריו היה לו למנקט בחד כללא, ולא היה לו לומר אלא נקוד וטלוא בעזים, ועוד קשה למה התחיל הכתוב בתיש וסיים בשה, ועוד קשה פעם קרא שה ופעם קרא תיש, שנאמר (לקמן פ' ל"ה) ויסר ביום ההוא את התישים וגו', לכך נראה לי ששה הוא שה ממש ולא תיש, והסימן היה נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים, ומה שאמר הסר משם כל שה נקוד וטלוא, כך אמר יעקב על כל פנים תסיר נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים, ואפילו נקוד וטלוא בכשבים שראוים להיות שלי גם אותם תסיר שלא יהיו עכשיו לא עזים נקוד וטלוא ולא כבשים נקוד ועקוד וטלוא, רק אותן שיולדו מכאן ואילך נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים יהיו שלי, ומה שלא אמר להסיר חום בעזים מפני שאינם בנמצא, ומעתה הותרו כל הקושיות כנ"ל:

נ פירש הרא"ם שקשה לפי טעם ראשון ימנו אותם כמה הם עכשיו, וממילא ידעינן מה שיהיו יותר שנולדו אחר כך, ועל זה אמר רש"י שלא תאמר וכו':