בראשית ל, כו

תנה את נשי וגו'. איני רוצה לצאת כי אם ברשות:

הַב יָת נְשַׁי וְיָת בְּנַי דִּי פְלָחִית יָתָךְ בְּהֵן וְאֵזִיל אֲרֵי אַתְּ יְדַעְתָּ יָת פָּלְחָנִי דִּי פְלָחִתָּךְ

הַב לִי יַת נְשַׁי וְיַת בְּנַיי דִפְלָחִית יָתָךְ בְּגִנְהוֹן וְאִיזֵל אֲרוּם אַנְתְּ יָדְעַת פּוּלְחָנִי דִי פְלַחְתָּךְ

אשר עבדתי אותך בהן. שב אל נשי לא אל ילדי כמו וישם דמי מלחמה בשלום:

[אשר עבדתי אתך בהן בנשים ולא בילדים].

כי אתה ידעת. כלו' דין הוא שתעשה לי רצוני ולא תעכב אותי כי אתה ידעת כי בנאמנות עבדתיך:

תנה את נשי ואת ילדי. ואם היית נותן לי את בנותיך בחנם, היית יכול לאמר לא נתתים לך אדעתא דהכי שתוציאם מארצם, אבל הלא עבדתי אותך בהן, ודינם כקנין כספי שרשות בידי להוליכם לכל מקום אשר אחפוץ, ולבל תאמר שלא עבדתי אותך באמונה כפי התנאי, וע"כ תוכל לשנות את דבריך ולעכב את נשי, ועז"א כי אתה ידעת את אשר עבדתיך, וא"כ הם שכר עבודתי ואוכל ללכת עמהם כרצוני: