בראשית ל, טו

ולקחת גם את דודאי בני. בתמיהה, ולעשות עוד זאת לקח גם את דודאי בני ותרגומו ולמסב:

לכן ישכב עמך הלילה. שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו:

וַאֲמֶרֶת לַהּ הַזְעֵיר דִּדְבַרְתְּ יָת בַּעְלִי וְתִסְּבִין אַף יָת יַבְרוּחֵי דִּבְרִי וַאֲמֶרֶת רָחֵל בְּכֵן יִשְׁכּוּב עִמָּךְ בְּלֵילְיָא חֳלַף יַבְרוּחֵי דִּבְרִיךְ

וַאֲמַרַת לָהּ הַזְעֵיר הוּא דִנְסִיבַת יַת בַּעֲלִי וְאַנְתְּ בַּעְיָא לְמֵיסַב אוּף יַת יַבְרוּחֵי דִבְרִי וַאֲמַרַת רָחֵל בְּגִין כֵּן יִשְׁכּוּב עִמָךְ בְּלֵילְיָא הָדֵין חוֹלַף יַבְרוּחֵי דִבְרִיךְ

בִּשְׁבוּעָה יִזְדַמֵן לְוָתִיךְ:

המעט קחתך את אישי הטעם המעט ממך שתקחי לך את אישי כאילו את אשתו ואני האמה אף כי תעשי עצמך גברת לקחת הדודאים אשר אני מתענגת בריחן ויתכן שרצתה בהן לכבוד יעקב לבשם בהם יצועיו כי דרך נשים לה כענין שכתוב (משלי ז יז) נפתי משכבי מר ואהלות וקנמון ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי ממני אף כי תקחי דודאי בני לפתותו בהם ויש אומרים הדודאים עשבים יוסיפו התאוה לנשים נגזר מלשון עת דודים (יחזקאל טז ח) ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי כאשר הזכרתי:

תחת דודאי בנך. חלף ושכר:

המעט קחתך את אישי. שלא היה לך להסכים שתהיי את צרתי כאמרו ואשה אל אחותה לא תקח לצרור:

ולקחת גם את דודאי בני. להוסיף אהבתך ושנאתו אותי:

לכן ישכב עמך הלילה. שתקדם פעולת הדודאים וסגולתם בך לפעולת' בי ולא יגיעך נזק במה שתתני לי מהם עתה כי לא יחדל מי שימצא מהם בעדי אחרי כן כל שכן בהיותם הפקר כמו שאז"ל:

לכן ישכב עמך הלילה על כן לא נקברה עמו במערה:

לכן בגימטריא מדה במדה. בלוי כתיב כי ילדתי לו ג' ובזבולון כתיב כי ילדתי לו ו' כשילדה ג' אמרה הרי ילדתי ג' שהם חלקי וכשילדה עוד ג' אמרה הרי ילדתי ו' ב' חלקים:

המעט קחתך את אישי שהרי אנכי נשאתי לו תחילה ואת נעשית צרתי.

המעט קחתך וגו׳. כונת לאה היא על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה צח) כי קביעות מטתו של יעקב היה אצל רחל, ולזה אמרה ״המעט קחתך את אישי״, פרוש: חלק העודף אצלך הוא נגרע מחלק לאה. ואמרה ולקחת וגו׳ תכון לומר כי בחינת הלדה תתהוה מרוב זקוק ומהתמדת שכיבת הבעל, וכמאמרם זכרונם לברכה (חולין יא:) בכמה מקומות, ומעשה הדודאים הם סגלה ללדה (זוהר א:קנז.), לזה אמרה די לך קיחת אישי בתמידות אצלך כנזכר, ולמה תוסיף קחת דודאי בני?

וטעם יעקב שהיה עושה הפרש בין שתי נשיו, לצד שאין עליו חיוב לאה זולת עונה האמורה בתורה (שמות כא:י) ״לא יגרע״, כי לא נשאה ברצונו ובידיעתו וכמעשה שהיה, מה שאין כן רחל אשתו זאת ובה עבד פעם ראשונה ושניה.

לכן ישכב וגו׳. יראה כי ברצון רחל היה הדבר תלוי, ואומרת לכן – פרוש, על נתינתך לי דודאים וכו׳:

או ירצה לשון שבועה, משום שהם דברים שאין נקנים אלא בשבועה, כי לא הקנת לה דבר שיש בו ממש, ועין מה שכתבתי בפסוק (בראשית כה:לג) ״השבעה לי״ במכר בכורת עשו.

ולקחת. אם נפרש הלמ״ד משורש לקח. והוי כמו המעט כי הבדיל וגו׳ ובקשתם וגו׳. היה ראוי לכתוב ולקחת התיו בשו״א ויהיה עבר עם וי״ו המהפך. אלא הלמ״ד הוא משמוש בכל״ם וקחת הוא המקור כידוע וה״פ וכי תהיה סיבת קחחך את אישי בעול לקבוע דירתו עמך גם לקחת דודאי בני להתקשט הלא עיקר הצורך הוא עול. שאע״ג שיעקב שמר את עונתו עם כולן אבל היה מתנהג כדאיתא ביבמות דמ״ד דהנושא ד׳ נשים מטי׳ עונה אחת בחודש לכל א׳. והיה אז עונת רחל:

ותאמר לה המעט קחתך את אישי. שבמה שתשתדל שאישך יהיה אצלך בתמידות, כי יעקב נטע אהלו אצלה בקביעות, וזה פשע נגדי שמגרע העונה שמחויב לי, וגם שזה מורה שתבטח על הטבע שמרוב הבעילות תפקד בבנים, וזה מעט בעיניך כי תוסיף תחבולות טבעיות וסגולות לקחת גם את דודאי בני, ומן ה' יסור לבך שטוב שתתפלל אליו ולא לבטוח על ענינים טבעיים, ורחל הבינה הדברים כפשטן ואמרה לכן ישכב עמך:

ק דאם לא כן מאי תחת דודאי בנך דקאמר דמשמע חליפין גמורים שזה נותן שלו וזה נותן שלו:

ר ואף על פי שאחז"ל (מ"ר פ' פ"ב י"א) כדי שתהא לעזרה לבניה כשיגלם נבוזראדן וכמו שפירש"י לקמן בפרשת ויחי (מ"ח ז' ד"ה ואקברה), י"ל דאילו לא זלזלה היתה לאה נקברת במקומה והיתה היא לעזרה לבניה, ומפני שזלזלה לא זכתה ליקבר עמו וק"ל: