בכור שור על דברים פרק ט

רבי יוסף בכור שור · 13 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים

דברים ט, גוְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא־הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאַבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לָךְ

וידעת היום כי ה' אלהיך [וגו'] אש אוכלה יכניעם וישמידם. להבין כי הק' שהוא אש אכלה יכניעם וישמידם, ולא יועיל לנגדו גדולתם וגבורתם:

אל תאמ' [וגו'] בצדקתי [וגו'] וברשעת. כלומ' הא והא גרמה לי כי לא גרם לך צדקתך אלא רשעם, כי מתוך רשעתם היה דעתו להשמידם ואמרתי לאבות אתננה לזרעם, ועכשיו נתמלא' סאתם ואתננה לכם, אבל לא בצדקתך. אי נמי לא תאמ' בצדקה ... וברשעת. כמו והנה ברשעת הגוים ה' מורישם כדמפר' בקרא אחרינ' זכור אל תשכח את אשר הקצפת ואז לא תאמ' בצדקתי. ומזכיר והולך את אשר עשו:

דברים ט, יוַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי אֶת־שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל

כתובים באצבע אלהים. וגרמתם לשבור מעשה ידיו:

דברים ט, יבוַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה

כי שחת. לשון השחתה שייך בעושה פסל כדכתי' פן תשחיתון ועשית' לכם פסל:

עמך אשר הוצאת. לשון קינתור. עמך ולא עמי, אשר הוצאתי ולא אני. לפי שאמרו כי זה משה האיש, אינם מבקשים כי אם אותך. ולכן אומ' בתפילתי לא תשחת עמך ונחלתך, ועל כי אומ' אשר הוצאת, אמ' לו משה אשר פדית בגדלך ולא אני:

סרו מהר. בסיני אמרו נעשה ונשמע, ועכשיו סרו:

דברים ט, יגוַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת־הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא

כי עם קשה עורף הוא. ואינם רוצים לכוף ראשם לקבל עול על צוארם אלא זוקפים ראשם כאילו צוארם קשה ואינו של פרקים:

דברים ט, ידהֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת־שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי־עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ

הרף ממני. הרפה ממני בתפילתך, ומקרא קצר הוא. כמו הרף ואגידה לך שפי' הרפה הליכתך ואגידה לך. ומגיזרת הרב כבסני מעוני, הרבה מחילתך וכבסני:

דברים ט, יזוָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם

ואשברם. כי לא חפצתי לתתם לבני אדם שעוברים על מה שכתו' בהם:

דברים ט, יחוָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל־חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ

ואתנפל לפני ה' כראשונה. כמו שעשיתי ברבעים הראשונים שהתנפלתי על מה שאמ' הק' הרף ממני והתנפלתי עד שהודה לי שלא ישמיד, כדכתי' בכי תשא וינחם ה' על הרעה אשר דב' לעשות לעמו. אבל לא מחל העון. ועכשיו התנפלתי על מחילת העון:

דברים ט, יטכִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא

כי יגורתי מפני האף. וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא. למחול העון כמו שעשה בתחילה שלא להשמיד:

אשר קצף. אמרתי מאחר שקצף תחילה כל כך שאמ' להשמיד, בקושי ימחול לגמרי, כי יאמ' דיי אם לא אשמים. וזהו כי יגורתי מפני האף:

דברים ט, כאוְאֶת־חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶם אֶת־הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר־דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת־עֲפָרוֹ אֶל־הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן־הָהָר

ואכות אותו. שלא יהנה ממנו אדם. שחך וזרה והטיל לים ואעפ"י שלא נתכוונו לע"ז כמו שפי' בכי תשא מ"מ דבר מגונה הוא:

דברים ט, כבוּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת־יְהוָה

ובתבערה. היו מתאוננים ותבער בם אש:

ובמסה. כדכתי' ויקרא שם המקום מסה ומריבה [וגו'] על נסותם:

ובקברות התאוה. על השליו:

ובשלח ה' אתכם. במרגלים:

דברים ט, כדמַמְרִים הֱיִיתֶם עִם־יְהוָה מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם

מיום דעתי אתכם. תחילה שכשאמרתי לרשע למה תכה רעיך עמד והלשין עלי:

דברים ט, כהוָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת־אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי־אָמַר יְהוָה לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם

ואתנפל. עתה חוזר לראש אל ארבעים יום שהתפלל על מעשה העגל, כדי לסדר תפילתו ולצרף עם הארבעים של לוחות אחרונות:

פן יאמרו. כמו כן יאמרו כלומ' זכור לאבות ועשה בשבילם וגם פן יאמרו מבלי יכולת ה'. היה סבור לתת להם הארץ ולא יכול והמיתם:

ומשנאתו. כמו או משנאתו כלומ' או שמא לא היה דעתו לתת להם את הארץ, אלא פיתן בדברים עד שהוציאן במדבר והרגם, כי שונא היה אותם, כמו הנני מפתיה והולכתיה המדבר והמיתיה בצמא. ובלשון התלמוד יש ווין הרבה שהם במקו או. כמו חלץ ועשה מאמר ונתן גט ביבמות:

דברים ט, כטוְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה

והם עמך ונחלתך. שנה על דבר זה. לפי שהוציאם הק' מכללו לומ' כי שיחת עמך אשר הוצאת, שנה לומ' עמך ונחלתך אשר פדית:

מקורות הנוסח של הפירושים

בכור שור: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, ברסלאו, תר"נ (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, ברסלאו, תרע"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.