דברים ט, יט

אֲרֵי דְחֵלִית מִקָדָם רָגְזָא וְחֵמְתָא דִי רְגַז יְיָ עֲלֵיכוֹן לְשֵׁצָאָה יָתְכוֹן וְקַבִּיל יְיָ צְלוֹתִי אַף בְּזִמְנָא הַהִיא

בֵּי הִיא זִמְנָא אִשְׁתַּלְחוּן מִן קֳדָם יְיָ חֲמֵשְׁתֵּי מַלְאָכַיָא מְחַבְּלַיָא לְחַבָּלָא יַת יִשְרָאֵל אַף וְחֵמָה וְקֶצֶף וּמַשְׁחִית וַחֲרוֹן כֵּיוַן דִּי שְׁמַע משֶׁה רַבְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל אָזַל וְאַדְכַּר שְׁמָא רַבָּא וְיַקִּירָא וְאוֹקֵים מִקִּבְרֵהוֹן אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקב וְקָמוֹן בִּצְלוֹתָא קֳדָם יְיָ וּמִן יַד אִתְכְּלִיאוּ תְּלַת מִנְהוֹן וְאִשְׁתַּיְירוּן תְּרֵין אַף וְחֵימָא בָּעָא משֶׁה רַחֲמִין וְאִיתְכְּלִיאוּ אוּף תְּרֵיהוֹן וְחָפַר שִיַיח בְּאַרְעָא דְמוֹאָב וּטְמַרְנוּן בִּשְׁבוּעַת שְׁמָא רַבָּא וּדְחֵילָא דְּהָכִין כְּתִיב אֲרוּם דְּחֵילִית מִן קֳדָם רוּגְזָא וְחֵימְתָא דִרְגַז יְיָ עֲלֵיכוֹן לִמְשֵׁצְיָא יַתְכוֹן וְקַבֵּיל יְיָ צְלוֹתִי אוּף בְּזִמְנָא הַהוּא

כי יגרתי מפני האף יאמר כי מפני האף והחמה אשר קצף השם מתחלה עליכם להשמיד אתכם יגורתי גם עתה כי עדין יש עליכם להשמיד אתכם מן הקצף הגדול ההוא אף על פי שכבר נחם השם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו על כן חזרתי והתנפלתי עליכם ארבעים יום וארבעים לילה עד ששמע אלי גם בפעם ההיא כאשר שמע בפעם הראשונה קודם שירדתי וגם בעד אהרן התפללתי בפעם הזאת שחזרתי שם כי עד שיבער את העגל לא השגיח רק להשיב חמתו מהשחית את העם כרגע:

גם בפעם ההוא. כי כבר התפלל בעדם בהיותם על הים והעד מה תצעק אלי ועוד ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ:

גם בפעם ההוא - מלבד שכמה פעמים התפלל עליהם.

יגרתי ד' דין ואידך העבר חרפתי אשר יגורתי. ואשר יגורתי יבא לי. יגורתי כל עצבותי ידעתי כי לא תנקני. יגודתי מפני האף והחמה. והתפללתי שתעביר חרפתי פן יאמרו הארץ וגו' ואשר יגורתי יבא לי' פי' לי לבדי כי אע"פ ששמעת תפלתי על ישראל לא תנקני ותמיתני במדבר ולא אכנס לארץ:

גם בפעם ההיא שהרי כבר נתפלל עליהם בים ובמרה ובמסה.

כי יגורתי מפני האף. וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא. למחול העון כמו שעשה בתחילה שלא להשמיד:

אשר קצף. אמרתי מאחר שקצף תחילה כל כך שאמ' להשמיד, בקושי ימחול לגמרי, כי יאמ' דיי אם לא אשמים. וזהו כי יגורתי מפני האף:

להשמיד אתכם. דאע״ג שכבר ניחם ה׳ על הכליון מ״מ לא ניחם עדיין על השמדת אותו דור. כמבואר להלן כ״ה כי אמר ה׳ להשמיד אתכם. והיה הרצון שיהי׳ נשמר הטף עם משה עד שיגדלו כמו שהיה במרגלים אלא דשם נשאר זה הדור עצמו מ׳ שנה ובשעת העגל היתה הגזרה להשמיד זה הדור בפעם אחת. כמו שעלה על רצון ה׳ גם במרגלים שיהיה כן כמו שביארנו בפ׳ שלח:

גם בפעם ההיא. כמש״כ הרמב״ן לבד פעם הראשונה בהר ששמע להנחם מכליון לגמרי. ובגמ׳ ברכות למדו מכאן שהמאריך בתפלתו אין חוזרת ריקם היינו שדקדקו מלשון גם שלא היה ראוי להיות נשמע אבל מחמת רבוי תפלה נשמע: