דברים ט, יח

ואתנפל לפני ה' כראשנה ארבעים יום. שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה באותה עליה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בעשרים ותשעה באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א) פסל לך שני לוחת, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה (במדבר יד, כ) סלחתי כדברך. לכך הקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים (דברים י, י), מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס:

וְאִשְׁתַּטָחִית קֳדָם יְיָ כְּקַדְמֵיתָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן לַחְמָא לָא אֲכָלִית וּמַיָא לָא אִשְׁתֵּיתִי עַל כָּל חוֹבֵיכוֹן דִי חַבְתּוּן לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לְאַרְגָזָא קֳדָמוֹהִי

וּבָעִית רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ כַּד בְּקַדְמֵיתָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילַוָן לַחֲמָא לָא אָכְלִית וּמוֹי לָא אִשְׁתְּיַית מְטוּל כָּל חוֹבֵיכוֹן דְּחַבְתּוּן לְמֶעֱבַד דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ לְאַרְגְּזָא קֳדָמוֹי

ואתנפל. זהו שאמר ועתה אעלה אל ה':

וטעם ואתנפל. נופל על פניו ארצה:

ואתנפל לפני ה' כראשונה. כמו שעשיתי בארבעים יום הראשונים שהתנפלתי לפני הקב"ה על שאמר הרף ממני ואשמידם עד שהתנה עמהם שלא ישמידם שנא' וינחם ה' על הרעה אבל לא מחל העון ועכשיו התנפלתי על מחילת העון כי יגרתי מפני האף והחמה וישמע ה' אלי גם בפעם הזאת למחול העון שנשבע בראשונה שלא להשמיד:

ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום. טעם ואתנפל שהיה נופל לפניו ארצה, כי בכאן הוציאו רז"ל תכסיס התפלה שתקנו לנו בשלשה ענינים, והם ישיבה עמידה נפילה, שכן מצאנום שלשתן בתפלתו של משה בהר סיני, ישיבה הוא שכתוב ואשב בהר וגו', עמידה הוא שכתוב ואנכי עמדתי בהר, נפילה הוא שכתוב ואתנפל לפני ה'.

ובמדרש תהלים בפסוק (תהילים צ׳:א׳) תפלה למשה, רבי ברכיה אומר לא הניח משה זוית ברקיע שלא התפלל עליו, שנאמר ואתנפל לפני ה'.

וע"ד הקבלה ואתנפל לפני ה', שתי תפלות היו, יאמר כי התפלל לשם המיוחד ארבעים יום וארבעים לילה ולא הזכיר התפלה מה היתה, והלשון שיזכיר על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו, יבאר כי מה שעשו העגל וקצצו בו הכעיסו בזה לשם המיוחד, וכשיאמר בסמוך ואתפלל אל ה' ואומר אדני אלהים אל תשחת, התפלל למדת הדין והזכיר התפלה מה היתה, והיא היא אותה תפלה שהזכיר בכי תשא (שמות ל״ב:י״א) למה ה' יחרה אפך בעמך.

ואתנפל לפני ה׳ כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה מה שפירש״י כאן ויאמר למשה סלחתי כדברך, אינו הכתוב שכתב בפרשת שלח על המרגלים ויאמר ה׳ סלחתי כדברך אלא הוא לשונו של רש״י. דהא קים לן בי״ז בתמוז תיכף ליצ״מ נעשה העגל והמרגלים לא נשתלחו עד בכ״ט בסיון של אחר כן.

כראשנה לא קאי הוא אואתנפל שהרי עדיין לא בקש עליהם רחמים על העגל אל קאי הוא אארבעים יום וארבעים לילה. כלומר עמדתי בהר ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ושתיה כמו שעשיתי פעם ראשונה. וארבעים יום הללו התחילו מתחלת ליל שביעי בשבת י״ח תמוז עד תחלת ליל חמישי בשבת כ״ט באב, ובמ׳ יום הללו לא עלה בהר אלא נתפלל באהלו שנטה לו מחוץ למחנה כמו שפי׳ בפרשת תשא.

ואתנפל לפני ה' כראשונה. כמו שעשיתי במ' יום הראשונים שהתפללתי לפני הקב"ה על שאמר הרף ממני ואשמידם עד שהתנה עמי שלא ישמידם שנא' וינחם ה' על הרעה אבל לא מחל העון ועכשיו התנפלתי על מחילת העון כי יגורתי מפני האף והחימה וישמע ה' אלי גם בפעם הזאת למחול העון כמו שנשבע בראשונה שלא להשמיד:

ואתנפל לפני ה' כראשונה. כמו שעשיתי ברבעים הראשונים שהתנפלתי על מה שאמ' הק' הרף ממני והתנפלתי עד שהודה לי שלא ישמיד, כדכתי' בכי תשא וינחם ה' על הרעה אשר דב' לעשות לעמו. אבל לא מחל העון. ועכשיו התנפלתי על מחילת העון:

ואתנפל לפני ה׳ כראשונה ארבעים וגו׳. הוסיף משה להוכיח כי כמו שהיה קשה הדבר שינתנו הלוחות והיה נצרך מ׳ יום. כך היה קשה לפעול שלא יתבטל הברית שהיה עמכם לגמרי. כ״ז הוכחה גמורה שמדה״ד קשה לבטל ואין בטחון כמש״כ לעיל. ופי׳ כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה אין הכוונה שהתפלל בתמידות ארבעים מעל״ע שזה א״א בשום אופן. וגם אינו כראשונה שלא היה תפלה אלא שעה קטנה. ובס׳ שמות ל״ב ל׳ הבאתי פרקי דר״א פמ״ו שבכל אותם מ׳ יום אמצעים היה למשה עסק במחנה. וכ״כ הגר״א בפי׳ סע״ר אלא שפי׳ כראשונה היינו שעלה להר בכל יום להתפלל ואח״כ ירד. ולי נראה דה״פ כמו בראשונה שאמר לי ה׳ לך רד מגדולתך. ושניתי דרכי להתפלל תפלה מיוחדת של למה ה׳ יחרה אפך בעמך וגו׳ ובתוך תפלה קבועה דוקא ומש״ה לא הקדים שבח כמו שעשה בתפלה דפ׳ ואתחנן וכדאיתא בעבודת כוכבים ד״ח דכך הדין אלא משום שהתפללתי תפלה קבועה שיש בו שלש ראשונות וזהו שבח כמש״כ שם בס׳ שמות בפסוק ויחל משה. כך במ׳ יום הללו אע״ג שכבר הנחם ה׳ על הכליון מ״מ הייתי בירידה מגדולתי. והתפללתי בכל יום ולילה תפלה קבועה ובו תפלה מיוחדת הכתובה להלן פסוק כ״ו ומש״ה גם כאן לא הקדים שבח. והא שהתפלל משה הרבה פעמים הוא משום דכל מה שמרבים בתפלה נשמעת יותר כדאיתא ביומא דף כ״ט א׳:

לחם לא אכלתי וגו׳. עוד הייתי בתענית כמו בעת צרה ונפיש ריתחא:

ואתנפל, והראיה על גודל החטא והקצף שהצרכתי להתנפל ארבעים יום וארבעים לילה וזה היה, אם מפני גודל החטא וז"ש על כל חטאתכם, אם מפני גודל הקצף, ועז"א כי יגרתי מפני האף והחמה, וישמע ה' אלי, כי גם בפעם הא' שא"ל ה' הרף ממני ואשמידם ומשה התפלל למה ה' יחרה אפך בעמך כתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, רק אז היה עדיין האף והקצף קיימים והיה בדעתו עוד לענשם בדרך אחר שלא יהיה חלול ה' כמו שהעניש על חטא המרגלים לכלותם מעט מעט, אבל ע"י תפלת הארבעים יום השניים שמע ה' אליו ונתרצה אליהם כמו שיבאר זה בסי' י' שאז א"ל פסל לך שני לוחות שזה סימן ששמע לתפלתו כמו שיבואר:

ר רצונו לפרש אל תאמר באותה עלייה עלה לקבל לוחות אחרונות וירד ביום הכפורים דהא כתיב בסמוך בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך ופירש רש"י לסוף ארבעים נתרצה לי דהיינו אותן ארבעים הכתובים כאן משמע שעדיין לא עלה לקבל לוחות אחרונות לכך מפרש דאותן ארבעים היינו ארבעים אמצעים שעלה להתפלל שנאמר ועתה אעלה וגו':

ש עיין לעיל בפרשת כי תשא מה שכתבתי באריכות ושם מפורש:

ת אבל הרצוי של ר"ח אלול לא היה אלא לנתינת הלוחות אבל לא לענין חטא העגל והא דקאמר בתר הכי ומנין שנתינת הלוחות היה ברצון ולא על צד ההכרח מפני שכבר קבלו עליהם עול תורה והמצות ונכנסו בברית ואי אפשר להם בלא תורה ומצות וכו'. הרא"ם. ובעל החזקוני פירש שמה שפירש רש"י שאמר לו למשה סלחתי כדברך אינו הכתוב שכתוב בפרשת שלח לך על המרגלים אלא הוא לשונו של רש"י דהא תיכף ליציאת מצרים בי"ז בתמוז נעשה בעגל ושלוח המרגלים לא היה אלא עד כ"ט בסיון של שנה שניה עד כאן לשונו וכן נראה שהוא מדברי רש"י דהא בפרשת כי תשא לא נקט רש"י הקרא דסלחתי כדברך דכתב שם נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו סלחתי ומסר לו וכו':

א על כרחך כוונת רש"י על נתינת הלוחות דאלו ריצוי החטא לא היה עד יום הכפורים ונתינת הלוחות מפורש בקרא פסל לך וגו' והוצרך לגזירה שוה מפני שנוכל לומר שפסל לך היה בהכרח לפי שישראל כבר קבלו עליהם עול תורה ונתגיירו ואי אפשר לחזור בם אבל בי"ה נתרצה ברצון גמור ומה שכתב אמור מעתה אמצעים וכו' אגב גררא אמר כן: