דברים ט, י

לחת. לחת כתיב, ששתיהם שוות:

וִיהַב יְיָ לִי יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא כְּתִיבִין בְּאֶצְבְּעָא דַיְיָ וַעֲלֵיהוֹן כְּכָל פִּתְגָמַיָא דִי מַלִיל יְיָ עִמְכוֹן בְּטוּרָא מִגוֹ אֶשָׁתָא בְּיוֹמָא דִקְהָלָא

וִיהַב יְיָ לִי תְּרֵין לוּחֵי מַרְמִירָא כְּתִיבִין בְּאִיצְבְּעָא דַיְיָ וְעִילַוֵּיהוֹן כְּתִיב הֵי כְּכָל פִּתְגָמַיָא דְמַלֵּיל יְיָ עִמְכוֹן בְּטַוְורָא מִגּוֹ אֵישָׁתָא בְּיוֹם כְּנִישַׁת קְהָלָא

באצבע. מפורש:

ועליהם ככל הדברים. בגימטריא זה תלמוד:

כתובים באצבע אלהים. וגרמתם לשבור מעשה ידיו:

כתובים וגו׳ ועליהם וגו׳. צריך לדעת אמרו ועליהם. הנה בפרשת תשא (שמות לא:יח) פרשתי מאמר ״כתובים באצבע אלהים״ שהיה ה׳ מכון אצבע אלהים כנגד הלוח בצורת האות, ובזה היה את שכנגדו נסמך לצדדין ונשאר מקום חקוק, וכאמרו ״חרות על הלוחות״. בא הכתוב כאן והודיע שמקום החקק נחקק מקום הלוח, אבל גבה אורו אשר נוצץ מאור אצבע אלהים היה אותיות נראות עליונות, הגם שהיו חקוקות, והוא אמרו ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה׳ וגו׳, פרוש כדמיון שהיה הדבור נוצר ממנה בריה קדושה, כמו כן נחצב בנגיעת אלהים בלוח אור ועלה על הלוחות, והבן:

ויתן ה׳. כבר נתן ויצא מכח אל הפועל:

כתובים באצבע אלהים. הכתב והמכתב מעשה שמים ושהם מתחלת הבריאה וכדאיתא בפסחים שם ומשמעות אלהים כאן. שבורא שמים וארץ. וכיב״ז הרבה כמש״כ ר״פ בראשית ושם ט׳ ט״ז ובכ״מ:

ככל הדברים. ולא ממש כאשר דבר. באשר הפרשיות נכתבין אנכי ולא יהיה ביחד. ולא תחמוד בית ולא תחמוד אשת בפ״ע. ובשעת הדבור היה אנכי דבור בפ״ע ולא יהיה בפ״ע. שהרי אנכי ולא יהיו נחשבים לשנים כדאיתא במכות דכ״ד אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום. וממילא הני תרי לא תחמוד חדא נינהו [ובתשובת הגאונים בשם רה״ג איתא לענין חלה שיעור מ״ג ביצים וחומש. שדברי סופרים על הס׳ נתנו כדכתיב ועליהם ככל הדברים]:

אשר דבר ה׳ עמכם. ולהלן י׳ ד׳ כתיב אליכם יבואר שם:

ויתן, עתה מפרש נגד מ"ש בעלותי לקחת לוחות האבנים מפרש שהלוחות האלה היו מתנה גדולה מאד, אם מצד חמרם שהאבנים היו מעשה ידי יוצר בראשית לא כלוחות השניים שמשה פסל אותם ועז"א ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים, אם מצד הכתוב עליהם שהיו כתובים באצבע אלהים, ואם מצד שהיה כתוב עליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם שתיכף בעת הדבור נחרתו הדברים על לוחות כמ"ש בפרשת כי תשא (לא יח):