בכור שור על בראשית פרק לד

רבי יוסף בכור שור · 11 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים

בראשית לד, יוְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ

והאחזו בה. שתהיה לכם ולא לנו:

בראשית לד, יגוַיַּעֲנוּ בְנֵי־יַעֲקֹב אֶת־שְׁכֶם וְאֶת־חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם

במרמה. הוא היה אומר להם אין לכם חרפה בדבר זה כי אקחנה וארבה לה מהרן ומתן כי לא נגעתי בה ויענו לה אין זה כבוד אלא תוספות חרפה שניתן בתינו לערל:

בראשית לד, טואַךְ־בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל־זָכָר

אך בזאת נאות לכם. סבורין היו לא יעשו לעולם זאת כי אם שכם רוצה בשביל אהבת הנערה אבל אחרים לא יעשו כי שכם נסיב ומבנאי גזר ולכך שאלו להמול לכם כל זכר במרמה חשבו כיון שלא יוכל לעשות זאת נקח נקמתינו ממנו בדין זה הוא המרמה:

בראשית לד, טזוְנָתַנּוּ אֶת־בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת־בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח־לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד

והיינו לעם אחד. יכולים אתם להיות כמונו שאתם יכולים להמול אבל אנו אין אנו יכולים להיות ככם הערל יכול להיות נמול אבל הנימול אינו יכול להיות ערל בשר ואם תרצו שנהיה עם אחד הימולו אתם:

בראשית לד, יטוְלֹא־אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת־יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו

והוא נכבד. ונשמע לבני עירו:

בראשית לד, כאהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת־יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת־בְּנֹתָם נִקַּח־לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם

והנה הארץ רחבת ידים. כלומ' לא תפסידו בכך כלום כי הארץ תספיק לנו ולהם:

בראשית לד, כגמִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל־בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ

הלא לנו הם. דברים הניחומים להם ללב היה אומ' להן ונהפך הוא כי בהמתם היה לבני יעקב וגם הפכו דבריהם לבני יעקב אמרו בנותיכם תתנו לנו ובנותינו תקחו לכם כלו' ברשותכם יהיה הדבר אתם תתנו ואתם תקחו ולבני עירם אמרו להפך בנותם נקח לנו ובנותינו נתן ברשותינו יהיה כדי שישמעו להם הגה"ה:

בראשית לד, כדוַיִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲמוֹר וְאֶל־שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל־זָכָר כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ

[כל יוצאי שער עירו. יש תימה גבי אברהם פר' שרה לאברהם למקנה לעיני בני חת לכל באי שער עירו י"ל לגבי אברהם שעשה קניין מן השדה שמחו כולם ובאו כולם לראותו ועתה גבי המילה שנצטערו יצאו כולם מן העיר הג"ה]

בראשית לד, כהוַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי־בְנֵי־יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל־הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל־זָכָר

ויהי ביום השלישי. כי המכה כואבת בג' יותר מבא' וכן מוכיח בפרק ר' אליעזר דמילה דפליגי התם ר' אליעזר בן עזריה ורבנן גבי יום ג' דמילה שחל להיות בשבת שר' אליעזר בן עזריה מתיר לחלל עליו את השבת. ור' יוסף קרא אמר כי בג' ימים נמולו כולם וביום שהיו כולם נמולים וכואבים באו עליהם:

שמעון ולוי אחי דינה. שנראו לה כאחים שמסרו נפשם עליה אבל האחרים לא רצו לפשוט בהם יד כי אמרו שלא כדין הוא שהרי עשו כל מה שגזרנו עליהם אבל כשאמרנו להם היה דעתנו לנקום בהם ולכך שאלו מהם דבר שהיו סוברים שלא יעשו לעולם אבל משעשו לא רצו לעשות שלא כדין אבל שמעון ולוי שהיו בעלי כעס אמרו בין כדין ובין שלא כדין ננקום מהם:

בטח. שהיו כולם חולים ולא נשמרים מהם:

בראשית לד, כזבְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל־הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם

בני יעקב באו על החללים. לשלול מאחר שמתו לקחו הכל:

בראשית לד, לאוַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת־אֲחוֹתֵנוּ

הכזונה יעשה את אחותינו. מוטב לנו להיות בסכנה ולא לקבל חרפה זו:

מקורות הנוסח של הפירושים

בכור שור: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, לייפציג, תרט"ז (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.