בראשית לד, טו

נאות לכם. נתרצה לכם, לשון (מ"ב יב ט) ויאותו:

להמל. להיות נמול, אינו לשון לפעול אלא לשון להפעל:

בְּרַם בְּדָא נִתְפֵּס לְכוֹן אִם תֶּהֱווֹן כְּוָתָנָא לְמִגְזַר לְכוֹן כָּל דְּכוּרָא

בְּרַם בְּדָא נִתְפַּיֵיס לְכוֹן אִין תֶּהֱווֹן כְּוָתָנָא לְמִגְזַר לְכוֹן כָּל דְכוּרָא

אך בזאת נאות לכם. סבורין היו לא יעשו לעולם זאת כי אם שכם רוצה בשביל אהבת הנערה אבל אחרים לא יעשו כי שכם נסיב ומבנאי גזר ולכך שאלו להמול לכם כל זכר במרמה חשבו כיון שלא יוכל לעשות זאת נקח נקמתינו ממנו בדין זה הוא המרמה:

אך בזאת נאות לכם. להתחתן ולישב אתכם ברצון:

אך בזאת. לעומת זה אמרו שאם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר, זה לבדו יספיק ולא נבקש מכם שום דבר ממשפט אזרחי הארץ, כי אך בזאת נאות לכם, אף שלא יהיה לנו הרשיון להיות כאחד מאזרחי הארץ לשבת ולהאחז בארץ, בכ"ז ונתנו את בנתנו לכם, ונהיה לעם אחר, ולא נבקש מכם רק וישבנו אתכם והיינו לעם אחד, שנוכל לשבת בארץ אף שנהיה כגרים לענין יתר הפרטים שחשב בפסוק י', ושנהיה לעם אחד:

ע רוצה לפרש אל תפרשנו מלשון נוי או נוה ודירה, דאם כן קשה אך בזאת יאותו לנו, ינאו לנו מיבעי ליה שהוא לשון נוי:

פ פירוש מבנין נפעל ואינו לשון לפעול מגזרת שוב מול (יהושע ה' ב'), דאם כן היה ראוי להיות הלמ"ד בקמ"ץ ומ"ם במלאפו"ם, ואם שרשו נמול, לנמול או למול בקמ"ץ וחולם מיבעי ליה: