דברים ב, יא

רפאים יחשבו וגו'. רפאים היו נחשבים אותם אמים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות:

אמים. על שם שאימתם מטלת על הבריות, וכן (פסוק יב) ובשעיר ישבו החרים ונתתים לבני עשו:

גִבָּרִין מִתְחַשְׁבִין אַף אִנוּן כְּגִבָּרַיָא וּמוֹאַבָאֵי קְרַן לְהוֹן אֵימְתָנֵי

גִּבָּרַיָא דְיַתְבוּן בְּמֵישַׁר גִּיוֹנְבְּרֵי מִתְחַשְׁבִין אוּף הִינוּן הֵי כְּגִנְבְּרַיָא דְאִתְמְחִיוּ בְּטוּבְעָנָא וּמוֹאֲבָאֵי קְרַן לְהוֹן אֵימְתָנֵי

רפאים. פירשתיו:

רפאים יחשבו אף הם כענקים. פירש רש"י ז"ל סבורין אתם שזו ארץ רפאים שנתתי לאברהם לפי שהאימים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל אינה זו, כי אותן רפאים הורשתי לבני לוט והושבתים תחתם. רפאים היו נחשבים אותן אימים כענקים הנקראים רפאים, על שם שכל הרואה אותן ידיו מתרפות. אימים על שם שאימתן מוטלת על הבריות. וכן ובשעיר ישבו החורים הם בני שעיר החורי ונתתיה לבני עשו.

רפאים יחשבו אף הם כענקים מרוב גבורתם אבל אינו כן שהרי המואבים יקראו להם אימים וכן עיקר שמם.

רפאים יחשבו וגו׳. צריך לדעת לאיזה ענין מודיענו הכתוב שהרפאים יחשבו וגו׳. ונראה כי לפי שבעמים אשר אמר ה׳ לאברהם לתת לנו (בראשית טו:יח) הזכיר הרפאים שהוא אחד מעשרה, והודיע הכתוב כי ער שנתן ירשה לבני לוט היא הרפאים אשר אמר ה׳ לאברהם, והוא אמרו האמים לפנים ישבו בה וגו׳, ופרוש ״לפנים״ הוא קדם שכרת ה׳ ברית עם אברהם, והכונה בזה שתעמד לזכותנו.

רפאים. משמעו מלשון פראים. אלא שפרא הוא בלי שום ד״א. ורפא הוא בלי עול מלכות ואיש הישר בעיניו יעשה. וכמש״כ בפ׳ קרח בפירוש הכתוב אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח. וסיפר כאן שמלבד שאותה האומה היו באמת גבורים רב ורם כענקים. עוד נחשבו גם לפראים כמו ענקים שאין עליהם עול מלכות. והדבר מובן שקשה לכבוש עם פרא יותר מאומה המתנהג עם מלך ושרים. דעם המתנהג עם מלך ושרים אם נכבש המלך והשרים ממילא כל העם נכבש משא״כ עם פראי:

והמואבים יקראו להם אמים. גם הם פחדו ורגזו מהם עד שקראו אותם אמים. הרי שלבם נפחד מהם. וא״כ היה סבה שלא יהיו יכולים לכבשם. ומכ״מ כבשו מואבים אותם. ע״כ מובן שאך ירושת ה׳ להם ואין מעצור לפניו ית׳:

רפאים, ומחמת זה היו נחשבים לרפאים מצד שהיו כענקים ולכן קראם המואבים אמים שכל הרואה אותם נפל עליו אימה ופחד: