אור החיים על דברים פרק ב

״לא אתן וגו׳ מדרך כף״ וגו׳. פרוש, אין אני נותן לך לעבר בארצם כדי שתוכל לכופם עליו, אבל אם בני עשו יתרצו להניחם לעבר בארצם אין ה׳ אוסר עליהם הדבר, ולזה שלחו מלאכים בדברי אחוה ורצוי אם ירצו לתת להם מדרך כף רגליהם לעבר בארצם.

ונעבר מאת אחינו וגו׳. טעם שהזכירם באחוה, לומר שקימו מאמר ה׳ שצוה אותם לבל יתגרו בם ונסעו מהם באחוה. עוד קראם אחינו לפי שנהגו עם ישראל באחוה שמכרו להם לחם ומים ומזון, דכתיב (דברים ב:כט) ״כאשר עשו לי בני עשו״ וגו׳:

רפאים יחשבו וגו׳. צריך לדעת לאיזה ענין מודיענו הכתוב שהרפאים יחשבו וגו׳. ונראה כי לפי שבעמים אשר אמר ה׳ לאברהם לתת לנו (בראשית טו:יח) הזכיר הרפאים שהוא אחד מעשרה, והודיע הכתוב כי ער שנתן ירשה לבני לוט היא הרפאים אשר אמר ה׳ לאברהם, והוא אמרו האמים לפנים ישבו בה וגו׳, ופרוש ״לפנים״ הוא קדם שכרת ה׳ ברית עם אברהם, והכונה בזה שתעמד לזכותנו.

וגם יד ה׳ וגו׳ להמם. פרוש, מלבד המיתה עצמה עוד להם שלא היה להם נחת רוח במדבר, כמאמרם זכרונם לברכה (במדבר רבה יט,כא) שהיו הומים אסטורדידו״ס בל״ס, והיו הומים והולכים בתחלואים עד שתמו. ואמרו מקרב המחנה, פרוש שהפליא ה׳ בין אותם שנגזרה גזרה עליהם ובין שאר המחנה, שאותם שנגזרה עליהם גזרה היו הומים ומתמעטים והולכים אשר לא כן שאר המחנה שהיו בתוכם:

ארץ רפאים תחשב וגו׳. פרש רש״י וזה לשונו: אבל לא זו היא שנתתי לאברהם. ואין אני רואה הכרח לדבריו, כי היכן מצינו שאמר ה׳ שאין רפאים אלו בכלל? ועוד, כיון שלא פרש ה׳ לאברהם מין רפאים אלא סתם – כל רפאים במשמע. וראיתי שתלה זיניה במה שאמר הכתוב ״ההוא יקרא ארץ רפאים״ (דברים ג:יג), מאמרו ״ההוא״ העירנו שאחרת, הגם שנקראת רפאים, אינה כפי האמת רפאים. וכן גלה דעתו בסוף פרק אלו טרפות (חולין ס.), ואין הכרח לזה. ותבת ״ההוא״ מי יאמר שבא לשלל רפאים אחרים? דלמא בא לשלל חבל ארגב אחר שאינו נקרא ארץ רפאים כי אם ההוא. וכן הדעת נוטה כשנאמר שתבת ״ההוא״ לדיוק באה, אחר שאמר הכתוב על ארץ עמון ומואב שרפאים ישבו בה וה׳ נתן לאברהם הרפאים בדרך כלל. ועוד, תבת ״ההוא יקרא״ לא מעטה אלא הקריאה, שאינה נקראת כן היום ״ארץ רפאים״ אלא ארץ סיחון ועוג ולא ארץ עמון ומואב. גם שתחשב ארץ זו מערי הרפאים שאמר ה׳ לאברהם, לא היתה נקראת באותו זמן ארץ רפאים, לפי שנתנה ה׳ לבני לוט מטעם גלגול דברים של אברהם כאמור בדבריהם (רש״י פסוק ה), ומשל אברהם נתנו ללוט.

וכפי זה ידיק על נכון למה בארץ סיחון ועוג אמר ״יקרא״ ובארץ בני לוט אמר תחשב, כי ארץ סיחון ועוג עוד שמה עליה לפי שהיה עוג בה, אבל ארץ בני לוט אינה נקראת ארץ רפאים הגם שהיא נחשבת ארץ רפאים ובכלל רפאים שאמר ה׳ לאברהם היא נכללת. והעקר שאני חושב בזה הוא שכל שיאמר הכתוב שתקרא ארץ רפאים היא בכלל מתנת אברהם, ולפי דברי בריתא של ספרי (חלק ב רצ״ט) שהבאתי בפרשת מטות שארץ סיחון ועוג אינה בכלל הארץ שכרת ה׳ עם אברהם, ידיק מה שאמר הכתוב ״ההוא יקרא ארץ רפאים״ על זה הדרך: ההוא יקרא ולא יחשב, פרוש, שהעולם קוראים אותו ארץ רפאים אבל כפי האמת אינה נחשבת רפאים בשביל שמה שקורין אותה בני אדם ארץ רפאים לא תכנס בכלל הרפאים שנתן ה׳. ועין בסמוך (דברים ג:יג) מה שכתבתי בפסוק ״ההוא יקרא ארץ רפאים״ ושם פרשתי באפן אחר.

ולא אבה וגו׳. אמר לשון אבה שמורה מאון בלא טעם, לומר הגם שלא היה לו מחוש ליראת העברת ישראל בעירו וסמוך בטוח היה לבו שאין כח בישראל להרע לו, אף על פי כן לא אבה, והוא מה שגמר אומר ״כי הקשה ה׳״ וגו׳:

ראה החלתי וגו׳. אמר החלתי לשון עבר, חוזר אל מאמר ״הקשה ה׳ את רוחו למען תתו בידך״, ומאמר החלתי חוזר לנתינה לא למאמר ״לפניך״, ומשה הבין שחוזר לכל האמור, ולזה התחנן לה׳ בחשבו שהתר הנדר, כאמרם זכרונם לברכה (ספרי ריש פרשת ואתחנן).