בראשית לה, יז

כי גם זה. נוסף לך על יוסף ורבותינו דרשו עם כל שבט נלדה תאומה, ועם בנימין נלדה תאומה יתרה:

וַהֲוָה בְקַשְׁיוּתַהּ בְּמֵילְדַהּ וַאֲמֶרֶת לַהּ חָיְתָא לָא תִדְחֲלִי אֲרֵי אַף דֵּין לִיךְ בָּר

וַהֲוָה בְּקַשְׁיוּתָהּ בְּמֵילְדָהּ וַאֲמָרַת לָהּ חַיְיתָא לָא תִדְחָלִין אֲרוּם אוּף דֵין לִיךְ בַּר דְכַר

בהקשותה. מהבנין הכבד הנוסף והטעם שהקשתה הלידה על נפשה. וכן ותקש רק הוא מהבנין הכבד הדגוש. וכמו ותכל להשקותו:

אל תיראי כי גם זה לך בן - כאשר התפללת יוסף ה' לי בן אחר ולא חפץ להמיתך אלא קבל תפילתך, ולדבר על לבה נתכוונה.

אל תיראי. שיהיה הילד נקבה מפני שהחבלים מרובים כאמרם רז"ל חבלי נקבה מרובים משל זכר:

כי גם זה לך בן. אע"פ שחבליו מרובים גם הוא זכר:

כי גם זה לך בן פרש״י נוסף על יוסף. כלומר נתקיימה תפלתך יוסף ה׳ לי בן אחר ולא חפץ להמיתך, ולדבר על לבה נתכוונה.

אל תיראי כי גם וגו׳. צריך לדעת מה היא המורא שמבטיחתה עליו שלא תירא, ולכשנאמר כי אימות מות היו לה, במה מסירה ממנה המורא באמרה כי גם זה וגו׳? עוד צריך לדעת מה כונתה באמרה ״גם״?

אכן יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פב:ח) כי בנימין נולדו עמו שתי תאומות, מה שלא נולדו כן עם יוסף כי אם תאומה אחת, עד כאן. ולזה ״ויהי בהקשתה״ אמרה לה המילדת ״אל תיראי״ ממה שאת מתקשית בלדה שמא תסתכני, כי יש לך הריון משנה מהראשון, והוא אמרו כי גם בתוספת רבוי זה לך כן, כאלו אמר ״כי גם בן זה לך״.

עוד תרמז על פי מה שידוע (נדה לא.) כי המקשה לילד בבן זכר אינה מסתכנת, והמקשה לילד בבת היא מסתכנת, לזה אמרה כי ודאי גם זה לך בן ולא תסתכני.

בהקשתה בלדתה. שגמר הקישוי היה בלידה ממש ובזה הרגע יצאת נשמתה. והיתה יראה שמא מת הולד ג״כ כדרך היולדת שמתה שהולד מת קודם כדאי׳ בנדה דמ״ד א׳ דמעוברת שמתה ולד מיית ברישא ע״כ ותאמר לה המילדת אל תיראי שמת הולד.

כי גם זה לך בן. גם זה יהי׳ לך חוטרא לידך ומרא לקבורך וכפרש״י ערכין ד״ז א׳ ד״ה ומקרעין. דזמנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא או משום דכבר עקר הולד כשיטת התוס׳ בנדה שם:

אל תיראי. מודיע צדקת רחל איך נתאותה לבנים עד שאמרה ואם אין מתה אנכי, והגם שהגיעה עד שערי מות לא שמה לבה ע"ז רק יראה פן ע"י קשוי הלידה יהיה הולד נפל או פן הוא בלתי בן קיימא, ותאמר לה המילדת אל תיראי מזה כי גם זה לך בן, ר"ל בן קיימא הראוי לגדלו: