בראשית לה, טז

כברת הארץ. מנחם פרש לשון כביר, רבוי, מהלך רב ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנקבת ככברה שהניר מצוי, הסתו עבר, והשרב עדין לא בא. ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה יט) וילך מאתו כברת ארץ. ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר, כמו שאתה אומר (ישעיה ה י) צמדי כרם, (לעיל לג יט) חלקת השדה, כך במהלך אדם נותן שם מדה כברת ארץ:

וּנְטָלוּ מִבֵּית אֵל וַהֲוָה עוֹד כְּרוּבַת אַרְעָא לְמֵיעַל לְאֶפְרָת וִילִידַת רָחֵל וְקַשִׁיאַת בְּמֵילְדַהּ

וּנְטָלוּ מִבֵּית אֵל וַהֲוָה תּוּב סוֹגְעֵי אַשְׁווֹן עֲלַלְתָּא דְאַרְעָא בְּמֵיתֵיהּ לְאֶפְרָת וִילֵידַת רָחֵל וְקַשְׁיַית בְּמֵילְדָהּ

וַהֲוָה אִישׁוֹן כְּרוּב אַרְעָא לְמֵיעַל לְאֶפְרָת וִילֵידַת רָחֵל וְאִתְקְשִׁיאַת בְּמֵילְדָה:

כברת ארץ מנחם פירש לשון "כביר" מהלך רב ואגדה (ב"ר פב ז) בזמן שהארץ חלולה ככברה שהניר מצוי והסתו עבר ועדיין השרב לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו (מלכים ב ה יט) וילך מאתו כברת ארץ ואומר אני שהוא שם מדת קרקע לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ה:ט״ז) והנכון מה שחשב בו ר' דוד קמחי כי הכ"ף לדמיון ואיננה שרשית ומוצא המלה היו לברות למו (איכה ד י) ותברני לחם ( יג ה) ענין אכילה מועטת בבקר ופירושה שיעור מהלך ארץ מן הבקר עד לעת האוכל כי כן ישערו כל הולכי דרך זה כתבתי תחילה ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם שבח לאל הטוב והמטיב ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל והנה הוכחש הפירוש הזה וגם דברי מנחם אבל הוא שם מדת הארץ כדברי רש"י ואין בו תאר רק הסכמה כרוב השמות והכ"ף לשמוש שלא נמדד בכוון ואם יהיה השם הזה מתואר יתכן שיהיה ברת כמו בת מלשון מה ברי ומה בר בטני (משלי לא ב) והוא שם למדה הקטנה שימדדו הולכי ארחות כמו למיל היום ויאמר לה "בת ארץ" כי המדה כמו בת לפרסה או למדה אחרת ידועה בימים ההם וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה אבל הרמה אשר לבנימן רחוק ממנה כארבע פרסאות והרמה אשר בהר אפרים (שמואל א א א) רחוק ממנה יותר משני ימים על כן אני אומר שהכתוב שאומר קול ברמה נשמע (ירמיהו לא יד) מליצה כדרך משל לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר לבנה בנימן כי איננו שם והיא חרבה מהם לא נאמר בכתוב "ברמה רחל מבכה על בניה" אבל אמר כי שם נשמע הקול ונראה בעיני כי קברה יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם יהודה הקרובה שם לפי שצפה ברוח הקודש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה ולא רצה לקברה רק בגבול בנה בנימן והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין וכך אמרו בספרי (זאת הברכה לג יא) בחלקו של בנימין מתה כדאיתא בפרשת וזאת הברכה וראיתי ליונתן בן עוזיאל שהוא מרגיש בזה ואמר קל ברום עלמא אשתמע ותרגם כל הכתוב על כנסת ישראל:

כברת הארץ. יתכן להיות הכ"ף לדמות. ויהיה ברת מדת המלך ואין ריע לו במקרא:

כברת - כמו: ירוע כבירים. ואוריד כביר יושבים, לשון ריבוי. ולפי ריבוי הארץ עד אפרת נקברה בדרך.

ותקש - כמו וַתְּקָשֶּׁה. כמו ותצו ותצוה. ותכס ותכסה.

ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת ארץ לבא אפרתה. אפרת היא בית לחם, וכה"א למטה ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם. והעיד הרמב"ן ז"ל כי ראה בעיניו שאין ממצבת רחל לבית לחם אפילו מיל אם כן הפירוש שפירשו במלת כברת ארץ שהוא לשון כביר על שם שיש ביניהם מהלך רב, איננו. אבל הוא שם מדה כדברי רש"י ז"ל כי כברת כמו ברת והכ"ף שמוש אינה שרשית, והוא שם למדה ידועה בימים ההם.

ויהי עוד כברת הארץ חסר בי״ת והרי הוא כאלו כתוב ויהי בעוד.

כברת הארץ כברתלשון ריבוי כמו ואוריד כביר יושבים פי׳ מקום רחוק מן העיר. ותלד רחל לא הספיקה ללכת עד אפרת כי עד שמה היה רבוי בארץ.

כברת. לשון כביר, הדרך רב עד אפרת ולכך לא הוליכה עד אפרת ועוד שלא היה לו מקום לקבורה:

כברת ארץ כתב הרמב"ן מנחם פירוש לשון כביר ואומר אני שהוא שם למדת קרקע לשון רש"י והנכון מה שפירש רד"ק שהכף לדמיון ואינה שרשית והוא מלשון היו לברות למו אכילה מועטת בבקר ופירושה שיעור מהלך ארץ מהבקר עד עת האוכל זה כתבתי תחלה ועכשיו שזכיתי ובאתי לירושלים שבח לאל ראיתי בעיני שאין מקבורת רחל לבית לחם אפילו מיל והנה הוכחש הפירוש הזה וגם דברי מנחם אבל הוא שם מדת הארץ כדברי רש"י ואין בו תואר רק הסכמה ברוב השמות והכ"ף לשמוש שלא נמדד בכיון:

ויהי עוד וגו׳. פגע ביעקב מדת הדין. ונענש באשתו האהובה לו כגופו בשעת הסכנה:

ותלד רחל. עוד לא ילדה ממש. אלא אחזוה חבלי לידה וכדאיתא בשבת דף קכ״ט מאימתי פה״ק כו׳:

ותלד רחל. הנה רחל נשאת באיסור ב' אחיות, רק שקודם מ"ת היה מותר, וגם שהיה עפ"י הדבור להוליד שבטי יה, אבל אחר הברכה שברכו ה' להיות תחת ההשגחה האלהית, מאז התנוצץ עליהם הענין האלהי כמו שיהיה אחר מ"ת, ומאז היה פגם שיחזיק ב' אחיות, בפרט שכבר ילדה את בנימין ונולדו השבטים לכן מתה רחל, ובזה תבין דברי חז"ל שמטעם זה מתה ולא נקברה במערת המכפלה:

ע שאף על פי שזמן יפה היה, ואם כן לא היה לו לקוברה בדרך אלא היה לו לשאת אותה לאפרת, אף על פי כן לא עשה כדפירש רש"י בפרשת ויחי (לקמן מ"ח ז' ד"ה ואקברה), ואף על פי שפירש שם (ד"ה כברת) דעת הגריד היה, משמע שבאמצע הקיץ היה, אם כן יש לומר דלכך מנע להוליכה ליקבר בארץ ישראל כיון שהיה החום גדול, יש לומר דמה שפירש עת הגריד היה שהארץ חלולה כו', לא היה באמצע הקיץ אלא בתחילת הקיץ והארץ היתה חלולה על ידי ברזל של מחרישה שהניר היה מצוי:

פ רוצה לפרש והתם מאי רבותיה הוא אם היא ככברה והסתיו עבר והשרב עדיין לא בא למאי נפקא מיניה, אלא ודאי מהלך מועט היה ומיד רדף אחריו גחזי:

צ רוצה לומר כשאדם מוכר לחבירו כרם אומר לו אני מוכר לך צמד כרם, וכשמוכר לו שדה אומר לו חלקת השדה כלומר שהיא מדה הידוע להם: