רשב"ם על בראשית פרק ל

מתה אנכי - טעמו למטה שהוא פועל להבא, אבל מתה עלי רחל טעמו למעלה שהוא לשעבר.

נפתולי אלהים נפתלתי - חיבור הק' נתחברתי. נו"ן ראשונה בשביל נו"ן שנייה. וכן נכסוף נכספתה. נשאל נשאל דוד.

בא גד - בא אלינו מזל טוב כמו: העורכים לגד שולחן. וכן במסכת שבת: גד גדי וסינוק לא. וכן בבראשית רבא: אתא מזלא דביתא. והמפרש לשון גדוד טועה, שאף על פי שהשמות מעין האמירה. כמו ראובן: כי ראה ה' בעניי. שמעון: כי שמע ה'. אמירת האשה אין לנו לכותבה אלא כעין עיקר הדיבור. וגד אינו יכול להיות לשון גדוד בלא כפולות של שני דלתי"ן. יָגוֹדּוּ על נפש צדיק דגש תחת דל"ת שני החסרה. כמו: וימכו בעונם. ויסולו עלי אורחות אידם. יסובו עלי רביו. בכלם דגש תחת אות החסרה.

באשרי - אני עומדת במישור ובשבח שמאשרות אותי בנות.

דודאים - דודאי תאנים, כדכתיב: הדודאים נתנו ריח.

יששכר - שני שכרים: אחד שכר הדודאים ואחד שכר שנתתי שפחתי לאישי.

זבד - לשון חלק ומנה יפה לפי הענין.

יזבלני - כמו: בנה בניתי בית זבול לך. ל' דירה.

ותקרא את שמה דינה - ולא נכתבה הודאה על לידת הבת לדעת למה נקראת כן, שאין מודים על הבת כמו על הבן ולהודיעך בא שכל בני יעקב היו זכרים חוץ מזו. וכן: ושם בת אשר סרח. בכל ע' נפש לא היו רק שתי בנות יוכבד וסרח.

אסף אלהים - כמו: ואספתו אל תוך ביתך. וכמו: אספתי את שלומי, הכנסת והטמנת את חרפתי שהייתי נקראת עקרה.

ותקרא את שמו יוסף - על שאמרה: אסף אלהים את חרפתי. וא"כ תקראהו אסף יו"ד של יוסף למה? על שם שהתפללה: יוסף ה' לי בן אחר הרי שם זה משמש שני אמירות: אסף ויוסף.

שלחני - כי עתה כשנולד יוסף נשלמו שבע שנים אחרות של רחל.

לרגלי - בשבילי. דוגמת לרגל המלאכה אשר לפני.

לא תתן לי מאומה - מכל הצאן שיש לך עכשיו, שהרי עבדתיך בשביל בנותיך, אבל ממה שארעה צאנך מכאן ולהבא תן לי העקודים והנקודים ואותן עקודים ונקודים שיש עכשיו בצאנך הסר משם ותן ביד בניך שלך להפרידם מעל העתידים להוולד מעכשיו שיהיו שכרי.

נקוד - נראה לי טלאי הקדקד והצואר. שהרי ויקד ארצה כפיפת הצוואר והקדקד. והוא נדגש שהוא כמו ויפל מגזרת נפל. ונקוד - מן ויקוד הוא על שם הקדקד. כמו: עקוד ברגל, על שם: ויעקוד את יצחק קשירה ברגל.

הסר משם - לצורכך.

והיה שכרי - מכאן ולהבא אותן שיוולדו.

וענתה בי צדקתי - מהיום ולהבא.

לפניך - כשתבא לראות שכרי ולא תמצא בהם אלא נקודים ועקודים.

חום בכשבים - אבל לא בעזים כי רובם חום הם, רוש בלעז.

ויתן ביד בניו - של לבן.

ובין יעקב - צאן לבן שהיה רועה נתרחק דרך שלשת ימים, מצאנו של לבן העקודים והנקודים שהסיר מצאנו.

מקל לבנה - לפי שהוא דבוק. מַקֵל של לבנה לפיכך הוא פתח. וכן מעשר בקר. ומספד תמרורים. ובלא דבקות, ויך את האתון במקל. בכל רחובות מספד. מעשר מן המעשר.

לח - שאינו יבש.

מחשוף - גילוי, כמו: וזרועך חשופה. חשף ה' את זרוע קדשו.

ויחמנה - כמו: וישרנה הפרות. ארבעה מלכויות מגוי יעמדנה. ותקרבו העצמות עצם אל עצמו חציים ל' זכר וחציים ל' נקבה, שהיה לו לומר, כמו: ותקרבנה בנות צלפחד.

ויחמו הצאן - כולן לשון זכר.

והכשבים הפריד יעקב - העקודים והנקודים הפריד מצאן לבן שנה ראשונה ושנייה והיה נותן את פני צאן לבן אליהם, כדי שיראו אותם ותתעברנה כמותם וגם המקלות היה נותן בשקתות המים. שני מעשים הללו היה עושה כדי שתלדנה עקודים ונקודים.

המקשרות - בזמן שרובן רגילות להתעבר ביחד.

ובהעטיף - כשעבר זמן המבכירות להתעבר, לא היה חושש על המאוחרות.