בכור שור על דברים פרק ז

כי יסיר. החותן:

בנך חתנו:

מאחרי. ויפתנו אחרי תעותו והוא יתפתה אחריו, לפי שאין להם עול מצות. וכל שכן בתך שהיא כבושה תחת בנו. ורבותינו דרשו מדלא כתי' כי תסיר, שבבן בתו הבא מן הגוי מיירי קרא, שיסיר אותו הגוי שהוא אביו ולימדנו כאן דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה, דגוי ועבד הולך אחר האם כבהמה:

כי עם קדוש אתה. ואין נכון לך להתחבר במזולזלים ומחוללים ולהתחתן בהם. מה טעם שינו כי? זילא מלתא בך:

לא מרובכם מכל העמים. להתפאר בעם רב:

כי מאהבת ה' אתכם. ובשביל כך אתה חייבים לאהוב אותו ולשמור מצותיו:

וידעת כי ה' אלהיך. ובכך ששמר הק' שבועותיו לאבותיך, יכול אתה להבין כי הוא האל הנאמן שומר הברית והחסד [וגו] לאלף דור. לאו דווקא, דהא כתי' במקום אחר לאלפים, וכל זמן שהדורות שומרים מצותיו זה אחר זה כל שכן שהוא מוסיף להם אהבתו, כמו ששמר לאברהם אחר כמה דורות:

ומשלם לשונאיו. תירג' אונקלו' שמשלם להם טוב שעושים בעולם הזה, כדי לטורדם לעולם הבא. וכן אמר דוד בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, להשמדם עדי עד. ויש לפרש דהכי קאמ' בזכות הצדיקים הוא גומל חסדים לבניהם לאלף דור. אבל חובת הרשעים משלם להם על פניהם ואינו נפרע מבניהם אלא אם כן חוטאים גם הם, דלא ימותו בנים על אבות:

חסלת ואתחנן

והיה עקב. אלעיל קאי, דקאמ' מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבו' [וגו'] הו' [ה'] את' בכח גדול וביד חזקה, אע"פ שלא נתן עליהם עול מצותיו ועכשיו שעול מצותיו עליהם עקב תשמעון אותם ושמרתם ועשיתם [אותם], ושמר ה' [אלהיך] לך את הברית ואת החסד:

ואהבת וברכך והרבך. שעתה יוסיף אהבה על אהבתכם:

עשתרות צאנך. שמעשירות בעליהם:

ברוך תהיה. בשורה היא:

לא תחוס עינך עליהם. כי אז לא תעבוד [את] אליהם כי מוקש הוא לך, להעבידך אלהים, כמו וקרא לך ואכלת מזבחו:

וגם את הצרעה. אמרו רבותינו שרץ העוף שזורק בהם מרה כמו צירעים ויתושים ולפי הפשט נרא' צרעה צעירה כמו שמלה שלמה, כבשים כשבים, כלומ' שיצער וימעיט אותם שנסתרים מפניך, כמו מחץ תשכל חרב ומחדרים אימת דבר, כתרגו' חרגת מותא:

לא תוכל כלותם מהר. אינו אומ' אין היכולת בידך אלא אינו תקנתך, כמו לא תרצה כלות' מהר, כי כל דבר שרע לאדם אם עושהו, אעפ"י שבידו לעשות, שייך ביה לא תוכל. כמו לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי, וכן לא יוכל הנער לעזוב את אביו, וכמו לא תוכל לתת עליך איש נכרי שמתרג' לית לך רשו. וכן לא תוכל כלותם. תוכל, אבל אין תקנתך, פן ירבה. ופסוק של אחריו מוכיח, דכתי' ונתנם ה' אלהיך לפניך שתהא ידך תקיפה והם יהיו במהומה גדולה. וגם היא תשובה על מה שהו' אומר למעלה רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להוריש? אל תירא מה', כי ה' אלהיך בקרבך, שהוא גדול ונורא. אם בשביל כך אתה אומ' הם רבים ואני מעט איך אמלא מקומם? על זה השיב לא תוכל כלותם עד אשר תפרה:

לא תחמוד כסף וזהב עליהם. שעליהם, שהם מציפים זהב וכסף:

פן תוקש בו. שאם תשהה להסיר הכסף והזהב, שמא יגבר עליך יצר הרע בתיך כך ותוקש כי עדיין בימי משה לא נכיס יצר' דע"ז. אי נמי לא תחמוד כסף וזהב עליהם כלומ' יותר מהם, שאם יבא כסף לידך וע"ז לשכור ולישרוף, יותר תחמוד לשבור לשרוף ולהחרים ע"ז מליקח הכסף והזהב שלא תעכב עד שתקח הכסף והזהב ואח"כ תשבור הע"ז. וא"ת לא תעשה, פן תוקש בעכבה ולא תוכל להחרימו כשתרצה. דוגמת אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר, שחומדין להרוג בשונאיהן יותר מליקח פז וזהב ואופיר. אי נמי לא תחמוד כסף וזהב שאם אומר לך גוי, הניחו ואני אתן לך כסף וזהב בפדיון ע"ז, לא תשמע. כל זה במשמעות המקרא. כל המצוה כלומ' לא תחמוד דבר מתועב:

שקץ תשקצנו. יחרים אותך כדכתי' והיית חרם כמוהו אלא כל המצות תשמור ותחמוד לעשות כי למען מצות תחיון ורביתם [ובאתם] וירשתם את הארץ: