דברים ז, כה

צַלְמֵי טַעֲוָתְהוֹן תּוֹקְדוּן בְּנוּרָא לָא תַחְמֵד כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דִי עֲלֵיהוֹן וְתִסַב לָךְ דִילְמָא תִּתָּקַל בֵּהּ אֲרֵי מְרָחָקָא דַיְיָ אֱלָהָךְ הוּא

צַלְמֵי טַעֲוַותְהוֹן תּוֹקְדוּן בְּנוּרָא לָא תְחַמְדוּן כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דַּעֲלֵיהוֹן וְתִסְבוּן לְכוֹן דִּלְמָא תִתַּקְלוּן בְּהוֹן אֲרוּם מְרָחֵק קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן הוּא

לא תחמד כסף וזהב עליהם יחסר אשר לא תחמוד כסף וזהב אשר עליהם והוא נויי ע"ז צוה תחלה לשרוף ע"ז עצמה שהיא פסילי אלהיהם ואסר גם כן הנויין שעליהן והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו לאסור בהנאה כל עניני ע"ז היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין:

כסף וזהב שעליהם או ממון תקח לעזבם:

תוקש. הוי״ו תחת יו״ד יקושתי לך:

פן תוקש בו. שלפעמים יקרה שתצליח באותו כסף וזהב שעליהם ותחשוב שהיה זה בכח אותה העבודת גלולים שהיו עליה:

פסילי אלהיהם תשרפון באש וסמיך כי חרם הוא ולכן דן יהושע את עכן שעבר על החרם בשרפה:

פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. אמרו רז"ל במסכת ע"ז, פסלו לאלוה לא תחמד, פסלו מאלוה ולקחת לך. והענין כי בלשון פסילים יש בו שני משמעיות, האחד לשון פסל ועבודה זרה ממש והאחד לשון בטול מלשון פסלות, וכן פירש רש"י ז"ל בפירושיו. וכמו כן יש בלשון הכתוב שני משמעיות אחד לאיסור ואחד להתר, אחד לאיסור זהו לא תחמד, ואחד להתר זהו ולקחת לך, שהרי עבודה זרה שבטלה הגוי מותרת.

תשרפון באש שהרי לבטל על ידי כנעני אי אפשר לפי שבשעה שאמרו אלה אלהיך ישראל אוו לאלוהות הרבה וכל העבודת כוכבים שהיו בארץ כנען משל ישראל הם שהרי הארץ מוחזקת להם ועבודת כוכבים של ישראל אין לה ביטול עולמית אלא שריפה או שוחק וזורה לרוח.

פן תוקש בו לפי שפעמים תהיה מקיימה בשביל הכסף והזהב ומטעם זה לא תביא תועבה אל ביתך פן תכשל בה ותהיה לחרם.

לא תחמוד כסף וזהב עליהם. שעליהם, שהם מציפים זהב וכסף:

פן תוקש בו. שאם תשהה להסיר הכסף והזהב, שמא יגבר עליך יצר הרע בתיך כך ותוקש כי עדיין בימי משה לא נכיס יצר' דע"ז. אי נמי לא תחמוד כסף וזהב עליהם כלומ' יותר מהם, שאם יבא כסף לידך וע"ז לשכור ולישרוף, יותר תחמוד לשבור לשרוף ולהחרים ע"ז מליקח הכסף והזהב שלא תעכב עד שתקח הכסף והזהב ואח"כ תשבור הע"ז. וא"ת לא תעשה, פן תוקש בעכבה ולא תוכל להחרימו כשתרצה. דוגמת אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר, שחומדין להרוג בשונאיהן יותר מליקח פז וזהב ואופיר. אי נמי לא תחמוד כסף וזהב שאם אומר לך גוי, הניחו ואני אתן לך כסף וזהב בפדיון ע"ז, לא תשמע. כל זה במשמעות המקרא. כל המצוה כלומ' לא תחמוד דבר מתועב:

פסילי אלהיהם. מה שיהי׳ נמצא אז. ואע״ג שלא יהיה עוד ע״ז דמשה שהרי כבר נשרף בתחלת המלחמה כמש״כ לעיל מקרא ה׳ מכ״מ כ״ז שנוהגים בשם אלוה ולא נתבטלו וכבר הגיע לידך שוב א״א לבטל מה״ת. ע״כ תשרפון באש. והכי מפורש בתוספתא דע״ז פ״ו כל ע״ז שביטלה גוי יכול יהא אסורה ת״ל פסילי אלהיהם תשרפון באש את שנוהג בהם משום אלוה אסור. והכי מבואר ברמב״ם הל׳ ע״ז פ״ח ה״ח ע״ז כו׳ שנא׳ פסילי אלהיהם תשרפון באש. כשבא לידנו והן נוהגין בהם אלהות. פי׳ שוב לא מהני בטול כדאי׳ בע״ז דמ״ב והוא מה״ת. וע׳ ה״ש סי׳ פ״ח אות י״ח. וכ״ה בירו׳ ע״ז פ״ד ה״ד אם ירשתו כשהוא אלוה באש תשרופו ואם לאו אשר אתם יורשים אותם וגו׳. וע׳ מש״כ להלן י״ב ג׳: