דברים ז, יג

שגר אלפיך. ולדי בקרך, שהנקבה משגרת ממעיה:

ועשתרת צאנך. מנחם פרש אבירי בשן (תהלים כב, יג), מבחר הצאן כמו (בראשית יד, ה) עשתרות קרנים, לשון חזק. ואונקלוס תרגם ועדרי ענך. ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן:

וְיִרְחֲמִנָךְ וִיבָרֵכִנָךְ וְיַסְגִינָךְ וִיבָרֵךְ וַלְדָא דִמְעָךְ וְאִבָּא דְאַרְעָךְ עִבוּרָךְ וְחַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ בַּקְרֵי תוֹרָיךְ וְעֶדְרֵי עָנָךְ עַל אַרְעָא דִי קַיִים לַאֲבָהָתָךְ לְמִתַּן לָךְ

וִירַחֲמִינְכוֹן וִיבָרְכִינְכוֹן וְיַסְגִינְכוֹן וִיבָרֵךְ וַלְדֵי מְעֵיכוֹן וּפֵירוֹי אַרְעֲכוֹן עִיבּוּרֵיכוֹן חֲמָרֵיכוֹן וּמִשְׁחֵיכוֹן בַּקְרַת תּוֹרֵיכוֹן וְעֶדְרֵי עַנְכוֹן עַל אַרְעָא דְקַיֵּים לְאַבְהָתָךְ לְמִתַּן לָךְ

וטעם ואהבך כאשר תעשה המשפטים לאהבת השם גם הוא יאהב אותך ויתכן שיהיה ואהבך יוצא שמחבב אותך למשפחות הנשפטים ולא ישנאוך עליהם וברכך שלא תאונה אליך רעה בעבור המשפט והרבך שלא תמעט באבדן העוברים אפילו יהיו רבים אובדים כאנשי עיר הנדחת:

פרי בטנך. הבנים ובטן רמז:

ופרי אדמתך. הזכיר דגן תירוש ויצהר שהם עיקר:

שגר. פירשתיו:

אלפיך. כמו אלופינו מסובלים:

ועשתרות. כמו עדרים ומפרש גדול היה בספרד והוציא טעם למה קראו העברים הבקר בשם אלף והצאן בעשתרות וכן היה מפרש הבעלים ועשתרות בעל המזל הצומח והעשירי ועוד לא די שיברך פרי בטנך כי לא יהיה בך עקר שאין זרעו מוליד וכן בבהמתך כי עוד תהיה בריא מכל מין חולי ידוע להיות כמנהג העולם וכל מדוי. שהיו חוץ המנהג:

ואהבך. בהיותכם בנים כדמותו בצלמו כאמרם ז"ל (אבות) חביבין וגו' שנקראו בנים למקום ובזה יהיה נצחיות של ברית מאושר:

וברכך. בממון לחיי שעה ובזה ייטיב את החסד אשר נשבע שתהיו בארץ באופן מאושר:

ואהבך בזכות אברהם שנא' בו זרע אברהם אוהבי:

וברכך בזכות יצחק שנאמר בו ויברך אלהים את יצחק:

והרבך בזכות יעקב שנא' בו פרה ורבה. הפסוק מתחיל בוי"ו ומסיים בכ"ף וכן ויתן לך האלהים מטל השמים הברכות שבירך יצחק ליעקב מתחילין בוי"ו ומסיימין בכ"ף שיהיו לך כל אותן הברכות:

ואהבת וברכך והרבך. שעתה יוסיף אהבה על אהבתכם:

עשתרות צאנך. שמעשירות בעליהם:

ואהבך. דעסק התורה נותן ברכה לא מצד חקי הטבע דא״י אלא מצד אהבה. וכמלך לחילו כמש״כ להלן בפ׳ והיה אם שמוע:

והרבך. בגדולת הנפש. דרבוי בכמות כתיב וברך פרי בטנך וגו׳ אלא כענין דכתיב ככוכבי השמים לרוב וכמש״כ לעיל ז׳:

ואהבך, וחוץ מזה שישמור לך ברית וחסדי האבות בירושת הארץ וישיבתכם עליו, יאהב אותך לברך אותך ברבוי גדול, בין רבוי הבנים בין רבוי הקנינים פרי אדמתך ופרי צאנך, על האדמה שנשבע לאבותיך לתת לך שהאדמה תירש בזכות אבותיך, אבל רבוי הטובות בבנים וקנינים ע"ז לא נשבע לאבותיך לתת לך וזה תקבל שכר עה"ז בעבור שמירת המשפטים:

ג פירוש נקראו הולדות שגר מלשון משגרת והבקרים אלפים מלשון אלופינו מסובלים:

ד ר"ל בשן שם מקום הוא והיו שם אבירי צאן כלומר שהיו בריאים וחזקים לכן קרא הצאן לשון עשתרות שהוא לשון תוקף וחוזק:

ה אף על פי דלא כתיב הכא קרנים כיון שמצינו בקרא דלשון עשתרות חוזק הוא מפרשינן הכי בכל מקום דכתיב עשתרות אף על פי שלא כתיב קרנים:

ו פירוש דרבותינו לא נחלקו על פירש של מנחם דהם ג"כ סברו דעשתרות לשון חוזק הוא דאם לא כן היו דברי רבותינו סתרי אהדדי דהא בפרשת כי תבא פירש"י עשתרות צאנך כתרגומו ורבותינו אמרו למה נקראו שמם עשתרות שמעשרות את בעליהן ומחזיקין אותם כעשתרות הללו שהם סלעים חזקים שמע מינה דרבותינו גם כן סברי דעשתרות לשון חוזק הוא כמו מנחם אלא בזה פליגי אפירושו של מנחם דמנחם פירש עשתרות על הצאן ורבותינו פירשו על הבעלים וכן פירש הרא"ם לקמן: