דברים ז, ט

לאלף דור. ולהלן הוא אומר (דברים ה, ט) לאלפים, כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו, העושין מיראה, הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו, העושין מאהבה, ששכרם יותר גדול, הוא אומר לאלפים:

לאוהביו. אלו העושין מאהבה:

ולשומרי מצותיו. אלו העושין מיראה:

וְתִדַע אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ הוּא אֱלֹהִים אֱלָהָא מְהֵימְנָא נָטֵר קְיָמָא וְחִסְדָא לְרַחֲמוֹהִי וּלְנָטְרֵי פִקוֹדוֹהִי לְאַלְפֵי דָרִין

וְתִנְדְּעוּן אֲרוּם יְיָ אֱלָהָכוֹן הוּא דַיָינָא תַקִּיפָא וּמְהֵימְנָא נְטִיר קְיָימָא וְטִיבוּ לְרַחֲמוֹי צַדִּיקַיָא וּלְנַטְרֵי פִּיקוּדוֹי לְאַלְפֵי דָרִין

וידעת מיציאת מצרים כי ה' אלהיך הוא האלהים שברא שמים וארץ כאשר פירשתי (רמב"ן על דברים ו׳:כ׳) ועוד תדע מזה שהוא האל הנאמן שלא ישוב דברו ריקם והוא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו יראי שמו לאלף דור בזרעם כאשר שמר לך ברית אבותיך ותדע כי הוא משלם לשונאיו רשעם אל פני כל אחד מהם להאבידו כאשר האביד את המצרים ולא אחר להם והמדה הזאת אשר הזכיר אמת לעולם אע"פ שיש רשע מאריך ברעתו לא יהיה לו כן רק מפני המדה הזאת הנזכרת שהוא שומר החסד והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו אם כן אין במדותיו של הקב"ה אלא שתי מדות הללו משלם טובה תחת טובה ומשלם רעה תחת רעה ויתכן כי שונאיו המוחלטים מכחישים באלהותו (ו) אין להם זכות כלל וכמו שאמרו (קהלת רבה ז לב) אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפים לרשעים בעולם הזה שמא יעשו תשובה או עשו מצות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה או שמא יצאו מהן צדיקים שכך מצינו שהאריך אפים לאחז ויצא ממנו חזקיהו וגם לאמון ויצא ממנו יאשיהו וגם לשמעי ויצא ממנו מרדכי וכל אלו אינם בכלל שונאיוויש במלת אל פניו סוד ברשע וטוב לו והחזיר ושמרת את המצוה וגו' לומר לכן תשמור את המצוה ואת החקים ואת המשפטים שלא תהיה משונאיו האובדים אבל תהיה מאוהביו ושומרי מצותיו הנזכרים לטובה ולחיים:

הוא האלהים. הטעם זה הוא האלהים באמת שיש לו כח והוא נאמן והטעם בעבור השבוע' כי יש נאמן ואין בו כח למלאו' שבועתו ויש בעל כח שאיננו נאמן:

שומר הברית והחסד לאוהביו. אין למעלה מהם:

ולשומרי מצותיו. אחריהם. או פירושו אוהביו בלב הם שומרי מצותיו בפה ובפעל:

לאלף דור. טעה האומר כי בשלשים אלף וששת אלפים ישוב גלגל המזלות כי הנה נמצא' המעל' בשבעים שנה וטעם אלף עד אין קץ:

וידעת כי ה' אלהיך הוא וגו' - כלומר: ושמא תאמרו הואיל ונשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ למה הוצרכנו לשמור מצותיו כי יעשה מה שהבטיח מכל מקום? על זאת אני משיב לכם, כי אם לא תשמרו מצותיו לא תירשו את הארץ והוא לא יעבור על שבועתו, כי זו היא מדותיו שומר וממתין הברית והחסד שנשבע לאבות לקיים מה שהבטיחן עד אלף דור, לאותו דור שיהיו - אוהביו ושומרי מצותיו. וזהו שאמר לפנינו ומסיים את דבריו: והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד - לך ישמרנה ולא ימתין עד אלף דור.

האל הנאמן. קיים על ענין אחד לא ישתנה:

שומר הברית ומשלם לשונאיו. וטעם רשע וטוב לו הוא לשתי סבות האחת הוא זכות אבות. והשנית איזה זכות שנמצא לרשע עצמו בלתי מגיע אל שיזכה בו לחיי עוה"ב ומשלם לו בעולם הזה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה:

וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן. וידעת מיציאת מצרים, כי ה' אלהיך הוא האלהים שברא שמים וארץ, ועוד תדע מזה שהוא האל הנאמן שהוא נאמן לקיים בריתו לפי שהיכולת בידו. ואמר לאלף דור ולהלן הוא אומר (שמות כ׳:ו׳) ועושה חסד לאלפים לאהבי, אמרו רז"ל כאן בעושין מאהבה כאן בעושין מיראה, האי בדסמיך ליה והאי בדסמיך ליה. ותדע מזה עוד שהוא משלם לשונאיו לכל אחד משונאיו.

וידעת כי ה׳ אלקיך וגו׳ מוסב למעלה מתוך שאתה רואה שהקב״ה שמר הבטחתו לאבותינו יכול אחר להבין ולדעת כי הוא הנאמן שמר הברית והחסד וגו'.

לאלף דור למה נאמר שלא תאמר כיון שלא מרובכם חשק ה׳ אתכם כי אם מאהבתו ומשמרו את השבועה מה לנו לעמול לקיים מצותיו הוא זקוק לקיים שבועתו לכך נאמר לאלף דור כלומר ימתין אלף דור קודם, שלא ימצא דור כשר לקבל הברית והחסד עבור האבות שנשבע להם.

שמר הברית לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר.

וידעת כי ה' אלהיך. ובכך ששמר הק' שבועותיו לאבותיך, יכול אתה להבין כי הוא האל הנאמן שומר הברית והחסד [וגו] לאלף דור. לאו דווקא, דהא כתי' במקום אחר לאלפים, וכל זמן שהדורות שומרים מצותיו זה אחר זה כל שכן שהוא מוסיף להם אהבתו, כמו ששמר לאברהם אחר כמה דורות:

ולשומרי מצותיו לאלף דור. רבותינו זכרונם לברכה אמרו (סוטה לא.) שלעושים מיראה לאלף דור, ולעושים מאהבה אלפים, כאמרו (שמות כ:ו) ״ועשה חסד לאלפים לאהבי״ וגו׳. ונראה כי לא כפל לבד יגיד אלפים, כי בודאי שעושה מאהבה אין קץ לשכר מעשיו, ולאלפים האמור באוהביו לשון רבים יכולנו לומר עד מאה אלף. וטעם שאמר סתם, כי אין שעור שוה לאהבה, ויש בין אוהב לאוהב כפלי כפלים, אלא קטן שבאוהבים כפלים כגדול שביראים.

וידעת וגו׳. נגד זה שלפי טבע אומה הישראלית להיות להוטים אחר ע״ז ואם כן מי שמתחזק בדעת גבוה להלוך תמים עם ה׳ ראוי לשכר יותר ממי שבטבעו קר ושקט על אמונת אבותיו. ע״כ תדע כי ה׳ אלהיך הוא האלהים. הוא בעצמו שופט כל האדם והוא ית׳ האל הנאמן לשלם שכר לפי קושי העבודה ולפום צערא אגרא וכדתנן שלהי מכות ומה אם הדם כו׳ גזל ועריות שנפשו ש״א מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהם על אחת כו״כ שיזכה לו כו׳:

שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו. השכר יהי׳ כפול מחמת הברית שהרי המקיים המצוה כתקנה מקיים גם הברית וגם החסד שהוא מתחסד עם קונו. באשר א״א להזהר מע״ז אם לא מי שמתגבר על טבעו בדעת גבוה להיות שקוע באהבת ה׳. וכמו שהאריך משה רבינו בפ׳ נצבים להזהיר ע״ז לפי העת שהיו עלולים להיות נכשל בע״ז. להתנהג בחסידות אע״ג שאין אדם מישראל מוזהר ע״ז להיות חסיד אבל בשביל שהי׳ לפתח חטא ע״ז רובץ ההכרח להזהר. וע״ז אמר שהקב״ה ישמור גם הברית גם החסד:

לאוהביו. היינו המשוקעים באהבת ה׳ כדי להנצל מע״ז:

ולשומרי מצותיו. אלו הנוהגים חסידות במעשה המצות כמו שביארנו בס׳ שמות בשם המכילתא דעשרת הדברות. וגם זה האופן מועיל להנצל מיצרא דע״ז. כמו שאמר דוד המלך ע״ה לא תתן חסידך לראות שחת. וכהא דמנחות דמ״ד דמי שהיה נזהר במצות ציצית נשמר מיצרא דעריות בדרך הפלגה וע׳ מש״כ לעיל ה׳ י׳ ביאור על חסרון יו״ד במלת מצותו. ולר׳ נתן במכילתא שם דמפרש לאוהביו ולשמרי מצותיו בחד גברא מפרש גם כאן מי שמשוקע באהבת ה׳ כדי לשמור מצותיו ולא יכשל בע״ז דלא נכיס אז יצרא:

וידעת, אומר בענין שלום גמול לצדיקים ועונש לרשעים, שידמה לך בראשית ההשקפה שיש עול בהנהגה שלפעמים הצדיקים מעונים ביסורים והרשעים מצליחים, תדע כי ה' אלהיך, המשגיח עליך [ששם אלהים הבא ככנוי אל ישראל מורה על השגחתו הדבוקה בם, ובכלל זה ההשגחה לתת שכר ועונש] הוא האלהים האל הנאמן, ר"ל שב"ו צריך למהר לשלם שכר או עונש תכף מפני שאם לא יעשהו תיכף יש חשש שאח"כ לא יהיה ביכלתו לעשות פעולתו כי ב"ו כחו מוגבל, או שאח"כ ישתנה רצונו כי ב"ו רצונו משתנה תמיד, לא כן ה' אינו צריך למהר תכף כי אם מצד היכולת הוא האלהים בעל היכולת והכחות כלם ואם מצד הרצון הוא האל הנאמן שרצונו קיים ולא ישתנה, ולא יחליף את אשר הבטיח, וא"כ א"צ למהר הגמול והעונש תיכף, עפ"ז באר מה שמאחר שכר הצדיקים ולפעמים יגיעם צרות בעוה"ז, שזה מפני שהוא שומר הברית והחסד, שגמול בטובת עה"ז נקרא חסד, כי עפ"י דין אין מגיע שכר בעוה"ז, כי שכר הנמשך בטבע מן המע"ט הוא שכר הנפשי לעה"ב שזה קשור עם שמירת המצות בטבע שהמצות הם משלימים את הנפש ומחייבים רוחניותה ונצחיותה, אבל שכר עוה"ז אינו מחויב מן המצות בטבע רק בדרך ההשגחיי הנסיי שה' בהשגחתו ישנה הטבע לטוב ולברכה לשומרי מצותיו, ומבואר אצלנו תמיד, שהנהגה המסודרת מסדר הטבעי נקרא משפט, וההנהגה המסודרת מסדר הנסיי נקרא חסד בכתבי הקדש, כמו שיסד ע"ז המזמור בתהלים (סי' פ"ט) עיי"ש, ושכר עה"ז שהבטיח הקב"ה להאבות וכרת עמם הברית לתת להם ארץ ז' עממין זה קרא ברית וחסד, וה' שומר הברית והחסד שהבטיח לאהביו ולשומרי מצותיו, לאלף דור וכמ"ש במדרש שהקב"ה אמר למשה שאם הייתי נותן לאברהם וליצחק שכר מצותיהם בעה"ז לא הי' בניהם יורשים זכותם וע"כ היו הם גרים בארץ ועי"כ נשמר הברית והחסד הזה לאלף דור ובאו בניהם אחריהם וירשו את הארץ וזכו בטובת עה"ז בזכות אבותיהם:

ל כלומר העושין מיראה לאלף דור והעושים מאהבה אלפים דור ואף על פי דהכא נמי כתיב לאוהביו לפני שומרי מצותיו יש לומר לאוהביו מוסב אדלעיל מיניה אשומר הברית והחסד ולשומרי מצותיו קאי אמה דכתיב אחריו וכן לעיל נמי דכתיב לאלפים וכתיב נמי לשומרי מצותיו אף התם יש לומר לאוהביו מוסב אדלעיל מיניה דהיינו מה שכתב לפניו לאלפים ולשומרי מצותיו קאי אמה שכתוב אחריו לאלף דור כמו הכא: