רבקה אמנו

רבקה בתנ״ך

רבקה, בת בתואל ואחות לבן, מופיעה לראשונה ליד באר המים בחרן (בראשית כד). עבד אברהם ביקש סימן: הנערה שתשקה גם אותו וגם את גמליו היא המיועדת ליצחק. רבקה לא רק השקתה אותו, אלא שאבה מים לכל הגמלים – מעשה חסד ביוזמתה. כששאלו אותה אם תלך עם האיש השיבה במילה אחת: ״אלך״.

גם רבקה הייתה עקרה, ויצחק התפלל ״לנכח אשתו״. בהריונה ״ויתרוצצו הבנים בקרבה״, והיא ״הלכה לדרוש את ה׳״, ונאמר לה ״שני גוים בבטנך״ ו״רב יעבוד צעיר״. כשיצחק ביקש לברך את עשו, רבקה הורתה ליעקב להיכנס לאביו ולקבל את הברכה, ואחר כך שלחה אותו לחרן מפני כעס עשו. התורה מציינת שרבקה נקברה במערת המכפלה (בראשית מט, לא).

בדברי חז״ל

חז״ל אומרים (בראשית רבה ס, טז, ומובא ברש״י בראשית כד, סז) שכשנכנסה רבקה לאוהל שרה חזרו הנר, הברכה בעיסה והענן שהיו בימי שרה. מכאן שרבקה המשיכה את דמותה של שרה.

על ״ויתרוצצו הבנים בקרבה״ מביא רש״י את המדרש: כשעברה על פתחי בתי מדרש – יעקב רץ ומפרכס לצאת, וכשעברה על פתחי עבודה זרה – עשו מפרכס לצאת (בראשית רבה סג, ו).

משמעות ולקח

רבקה מלמדת שהחסד אמיתי הוא חסד שעושים יותר ממה שביקשו. יחד עם זה היא אישה שיודעת להכריע: ״אלך״ ולא ״אחשוב״, ופעולתה בעניין הברכות נבעה מן הנבואה ששמעה. היא מזכירה שגם הבחירות הקשות בבית נעשות מתוך ראייה רחוקה של עתיד המשפחה.

שאלות נפוצות