יעקב אבינו

יעקב בתנ״ך

יעקב נולד אחוז בעקב אחיו עשו, והתורה מתארת אותו כ״איש תם יושב אהלים״. הוא קנה מעשו את הבכורה וקיבל מיצחק את הברכה, ובעקבות זאת ברח לחרן. בדרך, בבית אל, חלם על סולם שראשו מגיע השמימה, ושמע את ההבטחה ״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך״.

בחרן עבד את לבן עשרים שנה, נשא את לאה ואת רחל ואת השפחות בלהה וזלפה, ונולדו לו אחד עשר בנים ובת. בדרך חזרה נאבק עם מלאך עד עלות השחר, ושמע ״לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל״. אחר כך פגש את עשו בשלום. בהמשך חייו ספג צער רב: פטירת רחל בדרך אפרת, מעשה דינה ומכירת יוסף. לעת זקנתו ירד למצרים, בירך את בניו, וביקש להיקבר במערת המכפלה – ובניו קיימו את בקשתו.

בדברי חז״ל

חז״ל אומרים (ברכות כו ע״ב) שיעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר ״ויפגע במקום וילן שם״. בגמרא (תענית ה ע״ב) מובא המאמר ״יעקב אבינו לא מת – מה זרעו בחיים אף הוא בחיים״, ומפרשים שהמשכו של יעקב חי בעם ישראל.

בגמרא (חולין צא ע״א) נלמד מן ״ויוותר יעקב לבדו״ שחזר בשביל ״פכים קטנים״ – מכאן הוראה על הזהירות בממון שאדם הרוויח ביושר.

משמעות ולקח

יעקב הוא אב של מאבק והתמדה. חייו אינם שלווים – בריחה, עבודה קשה, רמאות שספג, אובדן ופחד – ובכל זאת הוא ממשיך ומגיע לשלמות של ״מטתו שלמה״: כל שנים עשר בניו הולכים בדרכו. השם ״ישראל״, שניתן לו אחרי המאבק, הפך לשמו של העם כולו.

שאלות נפוצות