לאה אמנו

לאה בתנ״ך

לאה הייתה הבת הגדולה של לבן, ונאמר עליה ״ועיני לאה רכות״. בליל החתונה הכניס לבן את לאה במקום רחל, ויעקב גילה זאת רק בבוקר. התורה מספרת ״וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה״, והיא ילדה ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ואחר כך יששכר וזבולון ובת – דינה.

בשמות שנתנה לבניה ניכרים רגשותיה: ״כי ראה ה׳ בעניי״, ״כי שמע ה׳ כי שנואה אנכי״, ועם הולדת יהודה – ״הפעם אודה את ה׳״. לאה נקברה במערת המכפלה, ויעקב ביקש להיקבר לצדה.

בדברי חז״ל

חז״ל אומרים (בבא בתרא קכג ע״א) שעיני לאה היו רכות מבכי, כי היו אומרים שהבת הגדולה תינשא לבן הגדול – עשו – והיא בכתה והתפללה שלא תיפול בגורלו, ותפילתה התקבלה.

ובגמרא (ברכות ז ע״ב): ״מיום שברא הקב״ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב״ה עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה׳״. משמה של לאה נלמד שהשם יהודה – ומכאן ״יהודי״ – קשור בהודיה.

משמעות ולקח

לאה היא אישה שחשה דחויה, ובכל זאת הופכת את הכאב לתפילה ואת הישועה להודיה. ממנה יצאו שני עמודי האומה – המלוכה מבית יהודה והכהונה מבית לוי. היא מלמדת שהכרת הטוב אינה מובנת מאליה, ושמי שיודע להודות זוכה לבנות.

שאלות נפוצות