אברהם אבינו

אברהם בתנ״ך

סיפורו של אברהם נפרש בספר בראשית מסוף פרק יא ועד פרק כה. הוא נולד בשם אברם, בנו של תרח, ויצא עם משפחתו מאור כשדים לחרן. שם נאמר לו ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״, והוא הלך לארץ כנען עם שרי אשתו ולוט בן אחיו, בלי לדעת לאן בדיוק הוא הולך – רק ״אל הארץ אשר אראך״.

בארץ הבטיח לו ה׳ שזרעו יירש את הארץ ויהיה לגוי גדול. בברית בין הבתרים נאמר עליו ״והאמן בה׳ ויחשבה לו צדקה״. בגיל תשעים ותשע נכרתה עמו ברית המילה ושמו שונה מאברם לאברהם – ״כי אב המון גוים נתתיך״. התורה מתארת אותו כמכניס אורחים, היושב פתח האוהל כחום היום ורץ לקראת שלושה עוברי דרך, וכמי שמתפלל על אנשי סדום.

בזקנתו נולד לו יצחק משרה, ובפרשת העקדה נצטווה להעלות את בנו לעולה על אחד ההרים בארץ המוריה – ונעצר ברגע האחרון. אברהם נפטר בן מאה שבעים וחמש שנה, ויצחק וישמעאל בניו קברו אותו במערת המכפלה, לצד שרה.

בדברי חז״ל

המשנה במסכת אבות (ה, ג) אומרת: ״עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו״. הראשונים נחלקו במניין הניסיונות, אך כולם מונים את ״לך לך״ ואת העקדה.

חז״ל אומרים (ברכות כו ע״ב) שאברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר ״וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם״. ובבראשית רבה (פרשה לח) מובא המדרש המפורסם על אברהם שניפץ את הפסילים בחנות אביו – סיפור שאינו כתוב בתורה, ומובא כמדרש.

משמעות ולקח

אברהם הוא דמות של אמונה שאינה מחכה לוודאות: הוא הולך לפני שהוא יודע לאן. יחד עם זה הוא איש של חסד מעשי – אוהל פתוח, אוכל לאורחים ותפילה גם בעד רשעים. התורה מעידה עליו שהוא יצווה את בניו ״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ – אמונה שמתבטאת ביושר ובנדיבות.

שאלות נפוצות