שמות כט, מה

וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶהֱוֵי לְהוֹן לֶאֱלָהּ:

וְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִּי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאֶהֱוֵי לְהוֹן לֵאלָהָא

ושכנתי. יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים. כי ארבעת הדגלים היו בארבע הפאות. ומחיצה בין מחנה לויה למחנה ישראל. כי גם הם היו לארבע הפאות ואחר כן מחיצה. ושם האהל בתוך בני ישראל. והנה בעל קרי לא יצא ממחנה ישראל גם יד לא היה להם לשבת חוץ לתחום. רק המצוה באה על מחנה ישראל בצאתו למלחמה על האויב. וכן כי תצא מחנה לא ידבר על מחנה כל ישראל אנשים נשים וטף. כי היוצאים למלחמה הם זכרים ומעטים. והנה בנשאם הארון עמהם כאשר עשה פנחס לא יכלו לעשות מחיצה למקום הארון:

ושכנתי בתוך בני ישראל. לקבל עבודתם ברצון ולשמוע את תפלתם:

והייתי להם. לאלהים. מנהיג ענינם בלתי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו, להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים שהנהגתם על ידי מניעיהם, ומזה יתחייב נצחיותם:

ושכנתי בתוך בני ישראל בשעת הקמת הדגלים שהיתה מחיצה בין הדגלים למחנה לויה ובין מחנה לויה למשכן.

ושכנתי בתוך בני ישראל. גם לבד המשכן ששם היה גלוי כבודו ית׳. אלא אפי׳ בתוך ב״י במקהלות ישראל יהי שכינתי שרויה אע״ג שאינו בגלוי:

והייתי להם לאלהים. למשגיח ומשלים צרכיהם:

ושכנתי, ענין ד) שעי"ז תתפשט שכינת השכינה בתוך העם כולו עד שיהיה להם לאלהים בשישרה שכינתו ביניהם: