שמות כג, ח

ושחד לא תקח. אפלו לשפוט אמת, וכל שכן כדי להטות הדין, שהרי כדי להטות את הדין נאמר כבר לעיל לא תטה משפט:

יעור פקחים. אפלו חכם בתורה ונוטל שחד, סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו, ויכהה מאור עיניו:

ויסלף. כתרגומו ומקלקל:

דברי צדיקים. דברים המצדקים, משפטי אמת, וכן תרגומו פתגמין תריצין ישרים:

וְשׁוֹחֲדָא לָא תְקַבֵּל אֲרֵי שׁוֹחֲדָא מְעַוֵר עֵינֵי חַכִּימִין וּמְקַלְקֵל פִּתְגָמִין תְּרִיצִין:

וְשׁוֹחֲדָא לָא תְקַבֵּיל אֲרוּם שׁוֹחֲדָא מְסַמֵּי עֵינוֹי נַסְבוֹי וּמְטַלְטֵל חַכִּימַיָא מִמוֹתְבָנֵיהוֹן וּמְקַלְקֵל פִּתְגָּמִין תְּרִיצִין דְּמִכְתָּבִין בְּאוֹרַיְיתָא וּמְעַרְבֵב מִילֵי זַכָּאִין בְּפוּמְהוֹן בְּשַׁעַת דִּינָא

ושחד. גם הזכיר כל זה. כי העשיר יתן שחד לדיין להטות מדין דלים:

ויסלף דברי צדיקים. אמר הגאון כי צדיקים תאר לדברי. ולא יתכן זה כי דברי סמוך.

וטעם צדיקים. בדין לא צדיקים במצות:

יעור פקחים - אצל פיקוח עין נופל לשון עיוורון . ואצל צדיק סילוף.

ושחד לא תקח אפילו לעשות דין אמת. מיהו שכר ביטולו מותר לקחת משני הבעלי דינים ובפניהם כמו שהיה עושה קרנא.ושחד לא תקח סמכו כאן כי מנהג הוא שהעשיר נותן לדיין שחד להטות דין שכנגדו.

ויסלף דברי צדיקים וישנה טענת הצדיקים והזכאים בדין להפכם לחובה.

ושוחד לא תקח. אפי' לעשות דין אמת כי השוחד יעורך ויסלפך ותסלף הדין ומיהו שכר ביטולו מותר ליקח מזה כמו שהיה עושה קרנא:

ושחד לא תקח. לא כתיב כאן גבי לא תטה משפט כמו בפ׳ שופטים. ומכאן למדו חז״ל דאפי׳ לקחת משניהם אסור כי סוף השחד יעור פקחים וגו׳:

יעור פקחים. שראוים לראות חובת האדם:

ויסלף דברי צדיקים. ורואה חובה בדברי הצדיק:

ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים. ובפ' שופטים אמר כי השוחד יעור עיני חכמים, והתבאר אצלי בפי' משלי שסתם חכמה הונח על דברים שאי אפשר לאדם להוציא מכח בינתו רק לקבלם מפי אחרים, כמו כל המנהגים שיש בהם טוב ורע שצריך לקבלם מפי ה' שצוה אותם בתורתו או מפי חכמים שקבלו תורה שבע"פ איש מפי איש, ועקר שם חכם הונח על החכם בחכמת התורה. שהיא לבדה תלמד אותנו הדרך אשר נלך בכל המעשים והמנהגים שיש בהם שתי דרכים טוב ורע. ובכ"ז מצאנו ג"כ על צד ההרחבה שיבוא שם חכמה וחכמים על חכמים במלאכת מעשה ודברים מדיניים, ויש הבדל בין חכם ובין פקח, ששם פקח הונח בעצם שישקיף בעין שכלו על דברים נעלמים מיתר בני אדם, שעקר שם פקח הונח על הסרת המכסה מעל עינים הפנימים, כמו ותפקחנה עיני שניהם (בראשית ב) כמ"ש בס' המורה ח"א, והפקחים יכוונו אל תעלומות הדרכים וטיב המעשים מצד שכלם ותבונתם אף בלא קבלה מאחרים, וממ"ש הטעם שלא יקח שוחד מפני שמעור עיני חכמים בחכמת התורה, מבואר שמדבר במי שאינו רוצה להטות משפט מדיני התורה וחושב שהשוחד לא יטהו כי בכ"ז יוציא הדין לאמתו באשר הוא חכם בחכמת התורה, ועז"א שהשוחד יעור עיני חכמים בחכמת התורה ויטעה בדיני התורה ויטה משפט, ומפני שיש לטעות שמדבר על צד ההרחבה ור"ל יעור עיני חכמים במילי דעלמא, וז"ש או אינו אלא חכמים כמשמעו, לכן אמר בפ' משפטים ועור פקחים, ששם פקח מורה שהוא פקח הלב והשכל להוציא לאור משפט מדעת עצמו שהוא גדול מהחכם, ובא אחד ולמד על השני שר"ל שבין החכמים ע"י הקבלה מדברי התורה ובין הפקחים שימצאו ההשכלות האלה בדעת עצמם יטם השוחד מני הדרך, אולם בזה היל"ל יעור חכמים כמ"ש כאן יעור פקחים, שמורה על עורון הלב והשכל, ובמה שמוסיף מלת עיני יכוין ג"כ אל העינים ממש, שעז"א שאינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו, וכבר התבאר אצלנו בפי' ס' משלי שיש הבדל בין החכם ובין הצדיק, שהחכם למד וקבל חוקי החכמה מן התורה ומפי חכמים, ויודע כולם ידיעה למודית, אבל הצדיק הוא מי שהתרגל להתנהג כפי חוקי החכמה עפ"י השכל המעשי, הגם שאינו חכם הוא יעשה כל דבר כפי החכמה ע"י הרגלו, והוא בטוח יותר שלא ימוט מחוקי החכמה שכבר נסה ובחן כל דבר בהרגלו השמושי וכמ"ש גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, ופרשתי שם שבא ע"ז תמיד הלשון פי צדיק יהגה תכמת (תהילים ל״ז:ל׳), כי דברי החכמה קבועים בפיו ובדבריו, ועז"א דברי צדיקים דברים המצודקים הנאמרים בסיני, ומוסיף אף אם הוא חכם בחכמת התורה ופקח בשכלו וגם התרגל בשמושו בחוקי החכמה, השוחד יטהו תני דרך. ועז"א ר' נתן שסופו שיהיה בו א' מג' דברים, או טרוף דעת בתורה כמ"ש יעור פקחים ויסלף דברי צדיקות וכמו שלמדו בכתובות, או שיחסר מאור עינו כמ"ש עיני חכמים, או שיצטרך לבריות שכל המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו, וא"צ לשנות גרסת הספרים:

נ ר"ל דין תורה כדכתיב משפטי ה' אמת וגו':