שמות כג, ז

ונקי וצדיק אל תהרג. מנין ליוצא מבית דין חיב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, שמחזירין אותו, תלמוד לומר ונקי אל תהרג וזה אף על פי שאינו צדיק, שלא נצטדק בבית דין, מכל מקום נקי הוא מדין מיתה, שהרי יש לך לזכותו ומנין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה, שאין מחזירין אותו לבית דין לחיבו תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג, וזה צדיק הוא, שנצטדק בבית דין:

כי לא אצדיק רשע. אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני, אם יצא מידך זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה:

מִפִּתְגָמָא דְשִׁקְרָא הֱוֵי רָחִיק וְדִזְכֵי וְדִי נְפַק (דְכֵי) מִן דִינָא לָא תִקְטוֹל אֲרֵי לָא אֱזַכֵּי חַיָבָא:

מִפִּתְגַם שִׁיקְרָא הֲוֵי רָחִיק וְדִי נְפַק זַכְּאַי מִבֵּי דִינָךְ וְאַשְׁכָּחוּ לֵיהּ חוֹבָתֵיהּ וְדִי נְפַק חַיָּיב וְאַשְׁכָּחוּ לֵיהּ זְכוּ לָא תִקְטֵיל אֲרוּם לָא הֲוֵינָא מְזַכֵּי לֵיהּ אִין הוּא חַיָּיבָא

מדבר שקר. עם הדיין ידבר. שלא ידין דין שקר וכמוהו צדק צדק תרדוף:

ונקי וצדיק אל תהרוג. באותו הדבר. אם ידעת שהוא רשע בדבר אחר שלא תאמר הואיל וככה עשה רשע אחר קשה אהרגנו ואסיר המכשול מהדרך כי אני אקח הדין ממנו ולא ימלט מידי:

מדבר שקר תרחק - ואם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן, התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל. ואעפ"כ אם הוא נקי וצדיק בדין, שכבר נגמר הדין לזכות אל תהרגנו עוד, מאחר שכבר קבלת העדים וגמרת הדין ולא נתת לבך על זה, עד לסוף שאם אתה הצדקתו אני לא אצדיקנו וחייב מיתה, כדכתיב: והאלהים אנה לידו.

מדבר שקר תרחק. מכל דבר שיוכל לסבב שקר, כאמרם ז"ל (אבות) הוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר:

ונקי וצדיק אל תהרוג. רשע שיצא נקי וצדיק בדינו ובא אחר שידע לו עדות לחובה מנין שאין מחזירין אותו ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע אם הצדיקו ב"ד של מטה שלא מדעת לא יצדיקנו הקב"ה בבית דין של מעלה.

ונקי וצדיק נקי מי שהוא נקי מעון. וצדיק שיצא צדיק מן הדין כמי שעשה עבירה בלא עדים ובלא התראה ונצדק בדין.

מדבר שקר תרחק. הרחק מעליך דוברי שקרים ורכילים שעליו כבר הזהיר לא תשא שמע שוא ואז נקי וצדיק אל תהרוג כי השקרנים גורמים להרג צדיקים ונקיים:

נקי וצדיק. נקי מי שהוא נקי מן העון צדיק מי שיצא צדיק מן הדין כגון שעשה העברה בלא עדים ובלא התראה ונצדק בדין וא"ת יעשה רשע לחדי שינצל לכך נאמר כי לא אצדיק אני אקח הדין ממנו כי לי גלוי בירור הדבר:

כי לא אצדיק רשע. לדבריהם זכרונם לברכה (סנהדרין לג:) שפרשו ״נקי״ – זה מי שיש עליו מגיד זכות, ו״צדיק״ – זה מי שיצא צדיק בדינו ויש עליו מגיד חובה, יכון הכתוב לומר טעם הדברים שלא תאמר איך אחר שנגמר דינו לחובה יחזר הדין לזכות, לזה אמר כי לא אצדיק רשע, פרוש, ממה נפשך, אם מה שיצא חיב הוא כפי האמת והצדק – לא אצדיק רשע ולא יועיל המלמד זכות, ואם מה שיצא חיב היה שלא כפי הדין – למה יבלע נקי חנם. וכנגד חלקת מי שיצא צדיק בדינו אמר גם כן כי לא אצדיק רשע, פרוש, כיון שיצא צדיק לא הצדקתיהו והוא רשע, כי אלהים נצב בעדת אל ובקרב אלהים ישפט והוא שופט בצדק, ומן הנמנע שיחתם ה׳ על דבר שקר חס ושלום. וצא ולמד אמרם זכרונם לברכה (כתובות כא:) דאסור למחתם על מלתא דמתחזי כשקרא. ואם תאמר ולמה אין אנו אומרים כן ביצא חיב, יש לך לדעת כי ה׳ ינחם על הרעה ולא ינחם על הטובה, ומי שיצא חיב חזר בו ה׳ לזכותו, אבל מי שיצא זכאי לא ינחם ה׳ מהטובה, ולפעמים יספיק לאדם זה ענוי זה שיצא משפטו חיב ואימות מות יגיעוהו בראותו כי נגמר דינו למות, ולזה אחר כך בקרב אלהים ישפט לזכותו.

מדבר שקר תרחק. על ב״ד אזהרה זו ביותר. מש״ה כתיב בפ׳ דב״ד. וע׳ פ׳ שבה״ע:

ונקי וצדיק אל תהרג. לפי הפשט מיירי בשניהם במי שיצא מב״ד זכאי ואח״כ ראו ב״ד שטעו. וקאמרה תורה דע״כ או הוא באמת נקי או אפי׳ חייב מיתה הרי הוא צדיק עד כה והי׳ לו זכות שהצילו וכדאי׳ כיב״ז במכות ספ״א דזכות א״י ג״כ מהני לזכות ומכש״כ אם יש לו זכות עצמו והטעם ע״ז דודאי הוא באחד משני האופנים משום. כי לא אצדיק רשע. דבכ״מ שב״ד יושבים בקרבם אלהים ישפוט. וכדבר יהושפט ועמכם בדבר המשפט. וא״כ אני מכוין דעתם שיוציאו המשפט כפי ההשגחה וע״כ הוא נקי או צדיק. דבל״ז לא הייתי מצדיק רשע:

מדבר שקר תרחק. הגר"א הגיה בכאן, א"ל רבו אתה יודע בי שאם נותנים לי כל ממון שבעולם וכו', שנמצא במכלתא למעלה על פסוק אל תשת ידך עם רשע, כי בגמ' שבועות (דף לא) למד לה מן מדבר שקר תרחק, ולדעתי זה רומז במ"ש כדכתיב ר"ל כמ"ש למעלה, ובילקוט יש פה כמה דרושים שאין נמצאים במכלתא שלפנינו:

ונקי וצדיק אל תהרג. כבר בארתי בפי' איוב (ד ז, ח, כב יח) שיש הבדל בין נקי ובין צדיק, שהנקי הוא בהשקף אל עצמו שהוא עצמו חף מפשע, והצדיק הוא בהשקף אל אחרים שאחרים יצדיקו אותו והגם שהוא רשע בפ"ע, ויצויר צדיק בלתי נקי, ונקי בלתי צדיק אם העולם טועים ומצדיקים את הרשע ומרשיעים את הצדיק, ויש צדיק ונקי, אם עפ"י דין תורה א"א לדונו כלל, ותחלה מצייר המכלתא מי שהוא נקי וצדיק, ויש סברא להרגו, אם ראו רודף אחר חברו להרגו וגם התרו בו רק שהעדים העלימו עיניהם והוא נקי גם צדיק כי א"א לשפטו כלל, ומובא בסנהדרין (דף לז ע"ב) ועפ"ז מביא המעשה של שמעון בן שטח. ואגב מביא המעשה מה שאמר שמעון בן שטח ליהודה בן טבאי שמובא בסנהדרין (שם) וחגיגה (טז ע"ב) [וגי' הספרים משובשת] ואח"כ מפרש אם הוא נקי לבד ולא צדיק וזה יצויר אם לידון לחובה וא"כ אינו צדיק בדינו ואח"כ מצאו לו זכות והוא נקי מצד עצמו, וכן אם הוא צדיק ולא נקי, וזה יצויר שיצא זכאי בדין הב"ד והוא צדיק מצד הב"ד ואח"כ מצאו לו חובה ואינו נקי וכמ"ש בסנהדרין (דף לג ע"ב), ואמר שבכ"ז השם יעשה משפט בחייבים כמ"ש במעשה דשמעון בן שטח שהכישו נחש, ועז"א כי לא אצדיק רשע: