שמות כג, ג

לא תהדר. לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר דל הוא, אזכנו ואכבדנו:

וְעַל מִסְכֵּינָא לָא תְרַחֵם בְּדִינֵהּ:

וּמִסְכְּנָא דְאִתְחַיֵּיב בְּדִינֵיהּ לָא תִיסַב לֵיהּ אַפִּין לִמְרַחֲמָא עֲלוֹי אֲרוּם לֵית מִיסַב אַפִּין בְּדִינָא

ודל. גם זה דבק שתחשוב כי טוב תעשה בעזרך הדל ובמקום אחר לא תהדר פני גדול:

ודל לא תהדר - כדכתיב: לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אלא בצדק תשפוט עמיתך.

ודל ב' במס' הכא ואידך ודל מרעהו יפרד לומר אפי' הוא רעהו יפרד ממנו ולא ישא לו פנים בדינו:

בריבו ד' דין ואידך צדיק הראשון בריבו לא תטה משפט אביונך בריבו לעות אדם בריבו. לומר לך אף אם הוא דל לא תשמע דבריו תחלה להצדיקו בדינו ולעות בעל דינו הבא אחריו:

ודל לא תהדר סמכו כאן אחר לא תענה להזהירך שלא תעזוב לעזור את הדל בבית דין.

ודל לא תהדר בריבו. אל תהי צדיק הרבה שלא תאמר דל הוא וצדקה היא אם אזכנו אין נושאין פנים בדין:

ודל לא תהדר בריבו. ירמוז בתיבת בריבו על דרך אמרם זכרונם לברכה (ויקרא רבה לד) כי העני עושה מריבה עם קונו למה זן לכל והוא ברעב ובעירום, וכל הנותן פרוטה לעני ומפרנסו הרי זה משבית ריב עני מעל השמים, ובזמן שאין חונן דלים טענת עני היא טענה הנשמעת ומהודרת, ולזה יצו ה׳ שלא יסובבו הדור לריב העני עם קונו אלא יחוננוהו כמשפט חונן דלים.

ודל לא תהדר בריבו. לפי הפשט לא מיירי כאן במשפט הדיינים עד מקרא דלהלן דכתיב לא תטה משפט אביונך וגו׳. וכאן מיירי בכל אדם. וכמו שהוזהרנו שלא לחוש לכבוד רבים אם עושים את הרע בברור. כך מזהיר המקרא שלא להדר את הדל בשעה שמריב עם ב״א כדרך העניים כדאי׳ בב״מ דנ״ט שאין מריבה מצויה אלא על עסקי תבואה. ומש״ה הוא תמיד במדה מגונה זו לריב עם ב״א ולבזותם. ובאה אזהרה זו שלא לחוש עליו להדרו אם ראוי לענוש בשביל דבר רע וכדומה בשביל שהוא דל:

ודל לא תהדר. בפ' בקדושים אמר לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, הנשיאות פנים הוא רוצה לוותר לו איזה דבר, וההדור הוא משותף עם עניני הכבוד, ודרך הוא שמוותרים איזה דבר להדל ונושאים פני דלותו, ונגד זה מהדרים פני הגדול בהדור חיצוני לכבדו, והזהיר על כ"א לפי ענינו, אולם י"ל שהגם שאין לוותר להדל איזה ממון יוכל להדר פניו לפני הרואים, שזה יועיל לו שיקרבוהו ובעל דינו בעצמו יוותר לו איזה דבר, וכבר בארתי בהתו"ה (ויקרא סי' קיז) שבמקום שנזכר שני שמות ולכל שם צווי ופעל מיוחד, לפעמים הוא בדוקא ולפעמים שלא בדוקא, עיי"ש בארך, ולכן בארה התורה שאסור גם להדר פני דל, ומ"ש בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר, הוא כמ"ש בירושלמי (ספ"ד דפאה) מנין שספק לקט לקט ר"ש בן לקיש משום בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו, בריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו, ור"ל מה שדייק בריבו ומוציא דבר אחר מדבר בלקט שכחה ופאה שהוא ענין צדקה יכול להדר פניו. ובפ"י פי' שר"א לשיטתו (פ"ד דפאה מ"ט) מי שלקט את הפאה ואמר ה"ז לפלוני עני זכה לו:

מ הוצרך הרב לפרש שההידור של דל על הטית הדין לזכותו מפני שאין דרך הדיין להדר אלא לעשיר כמו שנאמר לא תשא פני גדול אלא הכבוד הוא שמזכה אותו בדין ועל ידי הדין הוא מתכבד שאם לא כן יצטרך לפרוע לו ואין לו והוא מזולזל: