דברים ד, מ

וְתִטַר יָת קְיָמוֹהִי וְיָת פִּקוּדוֹהִי דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין דִי יֵיטַב לָךְ וְלִבְנָיךְ בַּתְרָךְ וּבְדִיל דְתוֹרִיךְ יוֹמִין עַל אַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ כָּל יוֹמַיָא

וְתִנְטְרוּן יַת קְיָימוֹי וְיַת פִּקּוּדוֹי דַּאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָא דֵין דְּיוֹטִיב לְכוֹן וְלִבְנֵיכוֹן בַּתְרֵיכוֹן וּמִן בִּגְלַל דְּתִינְגְּדוּן יוֹמָא דֵין עַל אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן כָּל יוֹמַיָא

ושמרת את חקיו. וכשתדעהו תשמור את חקיו בלי ספק. כאמרו מי לא ייראך מלך הגוים:

ואת מצותיו אשר אנכי מצוך וכו' היום כל הימים. כי לא תחודש דת לעולם:

סמך ושמרת את חוקיו ואת מצותיו לאז יבדיל לומר שתורה ומצות קולטות:

נותן לך כל הימים. פרוש, לפי שאמר להם ״למען תאריך ימים על האדמה״, חש משה שיאמרו שהכונה היא שעל ידי מעשיהם הוא שה׳ מאריך ימיהם על האדמה, וממוצא דבר אתה למד שהגביל ה׳ ימי נתינת הארץ כדרך שהגביל חיי האדם, דכתיב (איוב י״ד:ה׳) ״אם חרוצים ימיו״, והבטיחם להאריך ימיהם כשילכו בדרך ישר. לזה גמר אומר ובאר אשר ה׳ אלהיך נותן לך כל הימים, פרוש כי מתנת ה׳ היא לעולמי עד, לא לזמן מוגבל. ומעתה אמרו ולמען תאריך ימים, פרוש, שלא ימותו בה בקצרות שנים, על דרך אמרו (דברים י״א:כ״א) ״למען ירבו ימיכם״ וגו׳. ואמרו כל הימים היא העמדת הארץ ביד ישראל.

ושמרת את חקיו. ואחר שכן שהוא המשגיח והמנהיגך מוכרח אתה לשמור את חקיו שהיא התורה ואת מצותיו היא מעשה המצות אשר הן המה האמצעים להשגחתו ית׳ אשר ייטב לך וגו׳:

ושמרת, ומן הפליאה של יצ"מ שהיה תכליתו ירושת הארץ וירושת הארץ תלוי אם תשמרו חוקיו ומצותיו וא"כ תלמד מזה לשמור חקיו וכו' למען אשר ייטב לך ולמען תאריך ימים על האדמה כל הימים שזה תלוי בשמירת חוקיו ומצותיו: